ת"א 29216-05-16

בפניי בקשת התובעת למינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי, בשל פגיעתה בתאונת דרכים בתאריך 15.9.2010.

1.התובעת, ילידת 1976 נפגעה בשתי תאונות דרכים. התאונה הראשונה אירעה בתאריך 15.9.2010 והתאונה השנייה אירעה בתאריך 26.8.2013.

2.שתי התאונות היו תאונות עבודה.

התובעת פנתה בתביעה למוסד לביטוח לאומי. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה השנייה כתאונת עבודה ולא הכיר בתאונה הראשונה כתאונת עבודה. התובעת הגישה ערעור לבית הדין לעבודה בכל הקשור לדחייה ועל כך יורחב בהמשך.

3.בתאונה הראשונה נפגעה התובעת בעמוד השדרה הצווארי ובכתף ימין. בתאונה השנייה נפגעה התובעת בראש, בחזה ובעמוד השדרה הגבי והצווארי.

4.בגין התאונה השנייה הוגשה על ידי התובעת תביעה לנכות מעבודה ולתובעת נקבעה נכות לצמיתות בשיעור של 9.75% בגין 5% נכות בתחום האורטופדי, לפי סעיף 37 (5)(א) לאחר ניכוי מצב קודם בשיעור של 5% לפי סעיף 37 (9) דומה ו-5% בתחום הנוירולוגי לפי סעיף 29 (6) I-II בשל פגיעה שורשית קלינית המתועדת ב-EMG.

5.עניינה של התאונה השנייה הסתיים בהסדר פשרה עם המבטחת הרלוונטית.

6.המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב קביעות המל"ל בגין התאונה הראשונה, והאם השתלשלות העניינים לרבות בבית הדין לעבודה, מהווה קביעה על פי דין המחייבת את הצדדים בהתאם לסעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.

7.במסגרת הערעור שהוגש לבית הדין לעבודה, הגיעו התובעת והמל"ל להסכמות כי התאונה הייתה תאונה בדרך לעבודה, והצדדים הסכימו להעביר את התיק למומחה של בית הדין לקביעת קשר סיבתי בין התאונה לבין כאבי הצוואר וכתף ימין וכן לקבוע את מידת ההשפעה לאור סעיף 83 סיפא לחוק המוסד לביטוח לאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995.