ת"א 29139-02-15

בתיק זה הגישו התובעות יחד תביעה נגד הנתבעים לצו עשה למסירת מסמכים – חשבון סופי בקשר עם עבודות, שביצעה התובעת 2 עבור התובעת 1 בציר המטרונית, ושנמסר לנתבעים לבדיקה. התובעות עתרו גם לחיוב הנתבעים בהוצאות התביעה, מאחר ונסיונות התובעות לקבל את המסמכים לפני הגשת התביעה, אף ללא בדיקת החשבון עלו בתוהו.

התביעה הוגשה ביום 12/2/15 ונטען כי נמסרה לנתבעים ביום 15/2/15.

ביום 12/3/15 הודיעה ב"כ התובעת מס' 1 כי הגיעה עם הנתבעים להסכמה על מסירת המסמכים, והם יועברו גם לתובעת מס' 2. על כן עתרה ב"כ התובעת מס' 1 למחיקת התביעה ללא צו להוצאות וניתן פסק דין חלקי. עוד בטרם עלה בידי לקבל את הבקשה, הגיש ב"כ התובעת מס' 2 הודעה, בה הוא מתנגד למחיקת התביעה ללא צו להוצאות. לאחר מכן הודיע כי אינו מתנגד למחיקתה, עקב המצאת המסמכים. אז התברר כי למרות הגשת התביעה, כפי שהוגשה, אין שתי התובעות בחזית אחידה, אלא יש ביניהן הסכם לפיו ב"כ התובעת מס' 2 הוא שיכין את התביעה בתיאום עם חברתו, והוצאות ושכ"ט עו"ד, ככל שיפסקו לטובת מי מן התובעות, ישולמו רק לידי התובעת מס' 2.

התובעת מס' 2 עותרת לחיוב הנתבעים בהוצאותיה בהכנת התביעה והגשתה ושכ"ט עו"ד.

לנתבעים ניתנה זכות תגובה והם טענו כי הסכם הפיקוח נחתם בינם לבין התובעת מס' 1 והתובעת מס' 2 לא היתה צד לו. עוד נטען כי התובעת מס' 2 הגישה לנתבעים חשבונות חלקיים לבדיקה, ואלה הועברו לתובעת מס' 1 לאישור סופי. הנתבעים טוענים כי התובעת מס' 2 הגישה את החשבון הסופי באיחור רק בחודש דצמבר 2014 ולא באופן מלא, על כן נשלח לתובעת מס' 1 חשבון שכר טרחה ביום 10/12/14.

הנתבעים מאשרים כי העבירו לתובעת מס' 1 את החשבון הסופי לאחר בדיקה ביום 1/3/15. הנתבעים מפנים לכתב התביעה, שם אישרו התובעות כי לתובעת מס' 2 אין חוזה עם הנתבעים, וכי העתירה הינה למסירת המסמכים לאחת מהתובעות. עוד נטען כי הנתבעים לא הפרו את ההסכם שלהם עם התובעת מס' 1, כי לא נקבע מועד לאישור החשבון הסופי, המועד לתשלום לפי החשבון הסופי נקבע ל-150 יום, ובמיוחד התובעת מס' 2 הפרה את התחייבותה להגיש את החשבון הסופי תוך 60 יום מגמר העבודה והגישה אותו באיחור ובאופן רשלני. הנתבע מס' 2 עותר לדחיית התביעה נגדו בהעדר עילה ולחיוב התובעת מס' 2 בהוצאות הנתבעים בגין הגשת תביעת הסרק.

התובעת הגיש תגובה לתגובה, ואני מקבלת אותה באורך שהוגשה.

לאחר לימוד כתבי בי הדין הרבים ועבי הכרס, אני קובעת כי לא היה מנוס מהגשת התביעה לצורך קבלת המסמכים, ואין לנתבעים הגנה בפני עצם הגשתה. טענת הנתבעים לפיה התובעת מס' 2 הגישה את החשבון הסופי רק בתחילת חודש דצמבר 2014 (סעיף 23 לתגובה) אינה עולה בקנה אחד עם האמור במכתבה של הנתבע מס' 1 לתובעת מס' 1 מיום 10/12/14 (נספח 3 לתגובה) בו נכתב "מזה למעלה מ-8 חודשים שאנו נאלצים לבדוק את חשבון הקבלן לחוזה". הטענה לפיה החשבון הוגש באיכות ירודה הינה טענה בין הנתבעת מס' 1 לתובעת מס' 1, אך צדדים אלה הגיעו להסכמה. ממילא כפי שהוכח לא היה באופן הגשת החשבונות ע"י התובעת מס' 2 כדי למנוע בדיקת החשבונות, אלא הדבר הצריך עבודה רבה מהצפוי.

לא ניתן לחלוק על עילת התביעה של התובעת מס' 2, המוצאת עצמה נפגעת מהתנהלות הנתבעת, אך יש לתמוה על הדרך הדיונית שנבחרה, הגשת תביעה של שתי התובעות, שכאמור, אינן באותה חזית, יחד נגד הנתבעים. אף כי התובעת מס' 2 אינה צד להסכם עם הנתבעים, הרי שעל הנתבעת מס' 1 היה לבדוק את החשבונות שמגישה התובעת מס' 2, כך שהינה צד בפועל להסכם ונהנית או נפגעת משירותי הנתבעת. קבלת התשלום מהתובעת מס' 1 לתובעת מס' 2 (ולאחרים) תלוי בנתבעים.