פלוני נ' אלמוני

תביעה ותביעה שכנגד תולדת אירוע אלים בין התובע לנתבע.

נגד הצדדים הוגשו שני כתבי-אישום הדדיים בעובדות דומות. בסופו של יום חזרה בה המאשימה מכתב-האישום שהוגש נגד התובע (ת.פ. 7-07-20 שלום רמלה) וההליך בוטל, ואילו כתב-האישום נגד הנתבע הועבר להסדר מותנה, שבמסגרתו הודה הנתבע בעובדות שתוארו בו.

בבית-המשפט העידו שלושה עדים בלבד: מן הצד האחד, התובע ובנו. מן הצד השני הנתבע.

לאחר ששמעתי את העדים, באתי למסקנה כי איש מן הצדדים לא מסר עדות מהימנה ואמינה המאפשרת לקבוע ממצאי עובדה בהתאם לה וכל צד נטה לתאר את מסכת העובדות בצורה מגזימה המייפה את חלקו באירוע.

איש מהצדדים לא טרח להביא לבית-המשפט את עדי הראייה האובייקטיבים אשר נכחו באירוע ויכולים היו לשפוך אור אודות השתלשלות האירועים.

ניכר היה כי התובע ביקש להעצים את האירוע. כך, למשל, הקפיד לטעון, כי הנתבע תקף אותו בשני אגרופים נפרדים בצדי פניו, בעוד שטענה שכזו לא מצאה ביטוי בהודעתו במשטרה, שם מסר: "הביא לי בוקס בצד שמאל, הפיל לי את השיניים" (עמוד 10 שורה 12). איני מקבל את הסברו, כי בעת שמסר את הודעתו במשטרה היה נסער, אלא שדווקא יש לאמץ באופן עקרוני את הדברים שמסר בהודעתו במשטרה, שנמסרה בו ביום.

עוד יש לומר, כי התקבל רושם שלפיו ביקש התובע להעצים את נזקיו בעוד שאלו לא הוכחו בראיות קבילות או בחוות דעת כנדרש בדין.

בנו של התובע לא האיר את מצב הדברים באור אחר. אף הוא, לא יכול היה לדוק פורתא ביחס למה שאירע באותו יום.

מעבר לכך, מאחר ומדובר בעדותו של בעל דין ובנו יש לנקוט בזהירות יתירה כאשר מבקשים לקבוע ממצאי עובדה בהתאם לאלו.