ת"א 29022-08-14

1.לפניי בקשה להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות מקומית.

2.התובע, משה שורקי (להלן: התובע) התקשר בהסכם עם הנתבעת, חברת פמי פרימיום בע"מ (להלן: הנתבעת) בהסכם. ההסכם נחתם ביום 26.5.2008 ובמסגרתו התחייב התובע לשמש קבלן משנה של הנתבעת לצורך מתן שירות תיקונים ללקוחות הנתבעת (להלן: ההסכם). מההסכם עולה כי איזור הטיפול של התובע הוא בירושלים.

3.בכתב התביעה נטען כי הנתבעת נמנעה מלשלם לתובע עבור עבודות שונות שביצע. לפי הטענה, למרות שהתובע פנה לנתבעת מספר רב של פעמים, הנתבעת לא שילמה לו את שכרו בהתאם להסכם. עוד נטען כי התובע הגיש בעבר תביעה קטנה נגד הנתבעת, אולם ביקש למחוק את התביעה מתוך אמונה שיוכל לפתור את המחלוקת במשא ומתן עם הנתבעת מחוץ לכותלי בית המשפט. משהדבר לא הסתייע, והנתבעת סירבה לשלם את חובה, הוגשה התביעה הנוכחית.

4.עם הגשת התביעה הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל חוסר סמכות מקומית. לטענת הנתבעת, אין כל הצדקה בניהול ההליך בירושלים. זאת, הואיל ולנתבעת יש סניף אחד בלבד, הממוקם בעיר חולון. עוד טענה הנתבעת כי במסגרת כתב התביעה ציין התובע כי לבית משפט זה נתונה הסמכות המקומית הואיל ומקום מגוריו הוא בירושלים. אלא, טענה הנתבעת, תקנות סדר הדין קובעות שעל התובע להתחקות אחר מגורי הנתבע, ולא מגורי התובע.

5.בתגובה לבקשה טען התובע כי הסמכות המקומית נתונה לבית משפט זה, וזאת הואיל ומקום יצירת ההתחייבות הוא בירושלים והמקום שנועד לביצוע ההתחייבות הוא בירושלים. בתשובה לתגובה העלתה הנתבעת לראשונה טענה נוספת, והיא כי בסעיף 12 להסכם קיימת תניית שיפוט ייחודית, הקובעת כי בית המשפט המוסמך לדון בסכסוכים בין הצדדים הוא בית המשפט בתל אביב יפו.

6.בעקבות העלאת הטענה בדבר קיומה של תניית שיפוטית ייחודית, ביקש התובע להגיב לטענה זו. בתגובה נטען כי סעיף 12 להסכם הוא תנאי מקפח שדינו להתבטל, וכי ההסכם כולו מהווה חוזה אחיד וחד צדדי לטובת הנתבעת. לפי הטענה, נציג הנתבעת הגיע למשרד של קבלן אחר בירושלים, ובאותו מעמד חתמו על החוזה מספר קבלנים (בכללם התובע), כשההבדל היחיד בין החוזים הוא שמות הקבלנים. עוד נטען כי לנתבעת היה הכוח לקבוע את תנאי ההסכם, ולתובע לא הייתה יכולת לשנות את תניית השיפוט או תנאי אחר מתנאי ההסכם. לתמיכה בטענה זו צורף תצהיר של קבלן אחר (במשרדו נחתם ההסכם), ממנו עולה כי הנתבעת לא אפשרה לקבלנים לשנות תנאי מתנאי ההסכם. לבסוף נטען כי על בית המשפט לבטל את תניית השיפוט, בהיותה תניה מקפחת, הואיל והיא שוללת מן התובע את הזכות שהייתה עומדת לו להגיש תביעה בבית משפט בירושלים, וזאת בהתאם לכללי הסמכות המקומית.

הנתבעת דחתה את הטענה לפיה מדובר בחוזה אחיד. לטענתה, חוק החוזים האחידים נועד להגן על צרכנים קטנים אל מול העוסק המיומן והמקצועי, ואילו במקרה שלפנינו מדובר בהתקשרות בין שני צדדים שווי כוחות. לפי הטענה, התובע הוא קבלן עצמאי עימו נוהל משא ומתן טרם החתימה על ההסכם, כשם שהנתבעת נוהגת לנהל עם כל קבלן עצמאי עימו היא מתקשרת. עוד טענה הנתבעת כי התובע כלל לא הבהיר בתגובתו באיזה אופן מקפחת התניה את זכויותיו או מרתיעה אותו ממימושן, וזאת בהתחשב בעובדה שהתובע ביקש להתדיין בירושלים, בעוד שתניית השיפוט קובעת שתביעות בין הצדדים תתבררנה בבית המשפט בתל אביב.

דיון והכרעה

7.אין חולק כי בהסכם שנחתם בין הצדדים נקבעה תניית שיפוט הקובעת כך: