ת"א 29016-07-10 גולדנברג ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל מחוז צפון

כללי

1. לפני תביעה כספית בעילות שונות - נזיקית, חוזית, עשיית עושר ולא במשפט והגנת הצרכן אשר הגישו התובעים, כולם תושבי ההרחבה במושב גבעת עוז (להלן: "המושב") נגד מנהל מקרקעי ישראל, היום רשות מקרקעי ישראל (להלן: "הרשות"). במסגרת התביעה עותרים התובעים להשבת כספים אשר לטענתם, שולמו על ידם ביתר וזאת בעבור דמי חכירה.

    

2. תביעה זו הוגשה בתחילה לבית המשפט המחוזי, אך הועברה לבית משפט זה.

   בראשית שנת 2012, הועבר התיק לשמיעה בפניי.

    

   טענות הצדדים

    

   טענות התובעים

    

3. התובעים, חמישה זוגות, טוענים כי פעלו במתווה אשר נקבע על ידי הרשות, כאשר זו האחרונה הטילה "איפול וחוסר ודאות", כלשונם, ביחס לגובה תשלום דמי החכירה שיידרשו לשלם וכאשר התברר להם מהו הסכום אותו הם נדרשים לשלם, היה זה כבר לאחר שהיו שקועים "עד צוואר" בתהליך החכירה ולא נותר להם אלא לשלם את הסכום שנדרש.

   המדובר, על פי הטענה, בסכומים הגבוהים בכ- 200% מאלו ששולמו על ידי שכניהם להרחבה.

   בנוסף לאי הוודאות שיצרה הרשות, הגדילה, לטענת התובעים, נציגת הרשות ויצרה מצג שווא רשלני בפני התובעים, כאילו דמי החכירה המהוונים שיידרשו לשלם, יהיו דומים בשיעורם לאלו שנדרשו לשלם משתכנים אחרים בפרויקט. בפועל, כאמור, נדרשו התובעים לשלם סכומים הגבוהים פי כמה.

   הפער בסכום התשלום, כך הוסבר לתובעים, נבע מן המעבר בין החלטות המנהל – בין החלטה 737 להחלטה 959- כאשר האחרונה קבעה שווי קרקע לפי שמאות פרטנית לכל מגרש ומגרש.