ת"א 28947-10-15

הבקשה והתשובה

1. לפניי בקשה מטעם התובע להורות לנתבעת להציג לעיונו את התיק שכולל את כל החקירות שנוהלו בעניינה של תביעה זו (להלן: "תיק החקירה"), שבגילוי המסמכים מטעם הנתבעת (שנמסר במכתב, אך יוחס כתצהיר) נרשמו כ: "חקירות (חסוי, מאחר והוכנו לצרכי הגנת הנתבעת בתביעה כדי לתמוך בגרסתה ובטענותיה ולסתור את גרסת וטענות התובע)".

    

2. התובע הציג בקשה זו במהלך דיון ההוכחות בתיק זה, לאחר סיום פרשת התביעה, ובפתח חקירתו את החוקר שנתן תצהיר שהוגש מטעם הנתבעת [ש' 19-21 בעמ' 13 לפרו'], כמפורט להלן.

3. על פי החלטה קודמת שניתנה בתיק זה ביום 23.5.17, לעיכוב עיון בתצהיר חוקר - במתווה הלכת סוויסה [רע"א 4249/98 סוויסה נ. הכשרת הישוב, פ"ד נה (1) 515] (להלן: "ההחלטה על עיכוב העיון"), לאחר שמיעת ראיות התובע, הוצג לעיונו של התובע מטעם הנתבעת תצהיר שנתן חוקר פרטי (להלן: "החוקר") בקשר עם חקירה שערך עבור הנתבעת בהקלטת גרסת שני עדים אפשריים לאירוע התאונה נשוא תביעה זו (לפי התצהיר, עם עד נוסף דיבר מי עד שלא נכח בחדר, טלפונית); לתצהיר צורף עותק מהקלטת החקירה (בתקליטור) ותמליל השיחה המוקלטת עם שני העדים (להלן, ביחד עם נספחיו: "תצהיר החוקר").

4. במהלך ההפסקה בדיון, לאחר שמיעת פרשת התביעה בנדון, עיין התובע בתצהיר החוקר שנמסר לו רק אז - על פי ההחלטה על עיכוב העיון, כאמור. בפתח שמיעת ראיות הנתבעת, על פי זכות שהוענקה לו בהחלטה על עיכוב העיון, בחר התובע לדרוש לחקור את החוקר בחקירה נגדית על תצהירו - לאלתר, עוד טרם חקירת העדים האפשריים, שכאמור זומנו אף הם לדיון כעדים מטעם הנתבעת, והמתינו בחוץ (שתצהיר החוקר היה אמור לשמש תשתית להזמת עדותם – במידת הצורך).

5. בעקבות בקשת התובע, הוגש תצהיר החוקר וסומן כ-נ/4, והחוקר נחקר בחקירה נגדית מטעם התובע. בחקירה הנגדית בירר התובע עם החוקר, בין היתר, שקיים דו"ח חקירה בעניינה של תביעה זו, שהחוקר לא הביא עמו לדיון, ושאכן סביר שקיים תיק חקירות שנאסף במשרד החקירות בהקשרה של תביעה זו; וכן, נשמעה עדות מנהל משרד החקירות, שנכח כצופה באולם, שאם קיים תיק חקירה, כאמור, הרי שהעתק ממנו מועבר כשגרה - גם אל הנתבעת. עוד לציין, כי החוקר העיד בחקירתו, שהוא לא זוכר את הפעולות (הנוספות) שעשה בתיק [ש' 21 בעמ' 16 לפרו'], ואישר כי פעולות חקירה שביצע בקשר עם התביעה הנדונה, שלא נרשמו בתצהירו, רשומות בדו"ח החקירה, אך הוא איננו זוכר מהן [ש' 12-17 בעמ' 13 לפרו']; כך למשל, לא זכר החוקר אם חקר ישירות את אחד העדים, א.ר., שלפי תצהירו יצר עמו אחד העדים קשר טלפוני בנוכחות החוקר [ס' 4 לתצהיר; ש' 12-21 בעמ' 16 לפרו']; ולא זכר אם המליץ לנתבעת לדרוש את הסרט ממצלמות האבטחה של הבנק שלידו ארעה התאונה, מה שאמור להיות רשום בדו"ח החוקר [ש' 1-11 בעמ' 16 לפרו'].