ת"א 28947-06-16

לאחר בחינת הבקשה למינוי מומחים רפואיים ביחס לתובעים, החליט בית המשפט על מינוי מומחים רפואיים:

ביחס לתובע 1, בתחום האורתופדיה.

ביחס לתובעת 2, בתחום האורתופדיה והראומטולוגיה.

כן נקבע כי התובע 1 יישא בשלב זה בשכר טרחת המומחה האורתופד והתובעת 2 תישא בשכר טרחת המומחה הראומטולוג. באשר למומחה האורתופד שמונה ביחס לתובעת 2 נקבע כי הנתבעת תישא בשכר טרחתו.

התובעים הגישו בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו במסגרתה מבקשים להטיל את מימון הביניים על כתפי הנתבעת. טענתם המרכזית בהקשר זה הינה כי מצבם הכלכלי של התובעים אשר הינם תא משפחתי אינו מאפשר להם לשאת בתשלום שכ"ט המומחים והחלטת בית המשפט תוביל למעשה לכך שלא תוגש חוו"ד רפואית על אף ההחלטה בדבר הגשתה.

טענה נוספת נוגעת לאי מינוי מומחה רפואי בתחום הנוירולוגיה ביחס לתובעת 2.

הנתבעת מתנגדת לבקשת התובעים ומדגישה כי לא הוצג כל מסמך רפואי חדש שלא עמד בפני בית המשפט בעת מתן החלטתו מיום 11.9.16.

שיקול הדעת בכל הנוגע למימון הביניים לצורך קבלת חוו"ד רפואית בתיקים מסוג זה, נתון בידי בית המשפט ומדובר בשיקול דעת רחב.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שהוגשו, לרבות תלושי שכר של התובעת בלבד, המצביעים על שכרה הנמוך של התובעת, והואיל והתובעים הינם בעל ואשה המהווים תא משפחתי אחד, ועל מנת שלא לחסום דרכם של התובעים להוכחת טענותיהם שברפואה, הגעתי לכלל מסקנה לפיה באיזון הראוי, יש לקבוע כי הצדדים יישאו בשלב זה, בשכרם של המומחים האמורים (לתובע בתחום האורתופדיה ולתובעת בתחום הראומטולוגיה) בחלקים שווים, כאשר על כל צד לדאוג להעברת חלקו בשכר טרחת המומחים ישירות למומחים ובהקדם האפשרי.

קביעה זו ביחס לחלוקת התשלום לגבי שני המומחים הרפואיים האמורים מהווה איזון בין זכויות הצדדים, שעה שיודגש כי מדובר במימון ביניים בלבד ובעת שתוכרע התובענה לגופה ייקבע על מי מהצדדים לשאת בהוצאות המשפט הנוגעות לתשלום שכרם של המומחים הרפואיים השונים.