פלוני נ' מנורה מבטחים בע"מ

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו בהתאם להוראת סעיף 4ג' לחוק הפלת"ד.

התובע, יליד 1982, נפגע בתאונת דרכים ביום 16.7.12, עת יצא מקבינת המשאית שנהג בה (ואשר מבוטחת ע"י הנתבעת) על מנת למלא מים ברדיאטור (פעולה הנעשית מצד שמאל של המשאית) ובה בעת פגעה משאית אחרת במשאית בה נהג וכתוצאה מכך נפגע התובע בגופו.

התובע פונה לבי"ח "הלל יפה" שם אובחן כסובל משריטות ברגל, עכוז, חזה ומכאבים בגב תחתון. התובע נבדק ולא נמצאו שברים בעצמותיו, והוא שוחרר לביתו עם המלצה ל-3 ימי מחלה. בהמשך בדיקותיו הרפואיות בשל המשך התלונות נמצאה הגבלה בתנועות עמ"ש תחתון בשל כאבים ורגישות לאורך עמוד השדרה הגבי עם התכווצות שרירים. הומלץ על טיפול פיזיוטרפי אותו קיבל למשך 6 טיפולים, ומשאלו לא הועילו קיבל 25 טיפולים אלטרנטיביים (דיקור וטווינא) במהלך החודשים 10/12 עד 4/13 בגינם שילם לקופת החולים סך של 2,303 ₪.

לתובע אושרה תקופת אי כושר עד ליום 30.9.12, דהיינו למשך חודשיים וחצי לאחר התאונה, אולם התובע לא טען להפסדי השתכרות בעקבות פגיעתו בתאונה.

בקשת התובע למינוי מומחה רפואי לקביעת נכותו נדחתה בהחלטה מנומקת מיום 17.11.16.

התובע מבקש כי ייפסק לו פיצוי בסך של 75,000 ₪ המורכבים מפיצוי מקסימלי בגין כאב וסבל, עזרת צד ג' והוצאות.

הנתבעת מצידה מדגישה את קלות פגיעת התובע (על אף הנסיבות המבהילות של התאונה), ובהעדר ראיה להוצאה כלשהי שהוציא בין אם לצורך קבלת עזרת צד ג' ובין אם לצורך קבלת טיפול רפואי מוכר (להבדיל מטיפול אלטרנטיבי), ולאור העובדה כי מדובר בתאונת עבודה ולפיכך זכאי התובע להחזר מלוא ההוצאות הרפואיות, ככל שהיו לו, היא מציעה לאמוד את הפיצוי בסך של 4,000 ₪ בגין כאב וסבל. מסכום זה יש לנכות את דמי הפגיעה בסך של 16,600 ₪ שקיבל התובע בעקבות פגיעתו בתאונה.

לאחר עיון במלוא טיעוני הצדדים ולנוכח העובדה כי התובע קיבל דמי פגיעה אך מנגד לא הוכיח קיומו של הפסד השתכרות, ולאור ההסדר הדיוני, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,800 ₪ (מעבר לתגמולי המל"ל) בצירוף החזר אגרה בסך 710 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור של 11% בצירוף מע"מ.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.