ת"א 28877-03-16 ברבר ואח' נ' עמור ואח'

1.הנתבע מס ' 1, ערן עמור (להלן: הנתבע), הוא בעל זכויות במגרש הידוע כחלק מחלקה 65 בגוש 12578 המצוי בקרית טבעון. בשנת 2014 החליט הנתבע לבנות במקרקעין בית דו-משפחתי ולמכור את אחת מהיחידות שייבנו.

2.בין הנתבע לבין התובעים נערך משא ומתן לקראת מכירת הזכויות באחד הבתים אותם התעתד הנתבע לבנות במגרש. בסופו של יום, ב-14/12/2014, נערך ונחתם בין התובעים לנתבע מסמך המכונה "הצעה בלתי חוזרת לרכישת דירה ברחוב יצחק שדה 52, קרית טבעון" (נספח א' לכתב התביעה) (להלן: "המסמך"). אותה עת טרם נבנה הבית ועל כן נרשם במסמך כי התובעים מציעים לנתבע לרכוש ממנו את הדירה "לאחר שבנייתה תושלם לפי התכניות והמפרט המצורף כנספחים ג' ו-ד'". כן נקבע כי התובעים יפקידו בידיו הנאמנות של עו"ד לבנת סך של 100,000 ₪. את המסמך ערך עבור הצדדים עו"ד א' לבנת, הוא המבקש בבקשה הנוכחית.

במקביל, הוכנה עבור הצדדים טיוטה של הסכם רכישה מפורט, אולם זו לא נחתמה (נספח ב').

3.על פי המוסכם שילמו התובעים את הסך המוסכם והפקידו אותו בידיו של המבקש. מבלי להלאות בכל הפרטים נספר כי במהלך עבודות הבנייה התגלו בין הצדדים מחלוקות שונות בנוגע לטיב הבנייה, לשינויים שביקשו התובעים לערוך בבית וכדומה. ביום 7/10/2015, שלח עו"ד לבנת לתובעים הודעה בשמו של הנתבע, לפיה הוא אינו מקבל את הצעת הרכש (נספח ה' לכתב התביעה).

4.התובעים, אשר סברו, כי חתימת המסמך וניהול המשא ומתן בין הצדדים מעידים על גיבושו של הסכם לרכישת הדירה, דרשו מהנתבע לקיים את ההסכם ומשניסיונותיהם להגיע להבנות נכשלו – הגישו את תביעתם בתיק זה.

5.התביעה הוגשה כנגד הנתבע וכנגד המבקש אשר ערך את המסמכים עבור הצדדים. בתביעתם עותרים התובעים לאכוף את הסכם המכר שנכרת לטענתם בינם לבין הנתבע ולחייבו למסור להם את הזכויות בדירה. כן עתרו לחייב את הנתבע לפצותם בגין הנזקים שנגרמו להם, לרבות ההוצאות שנגרמו להם ועגמת הנפש בשל הפרת ההסכם הנטען.

6.התובעים עתרו גם לקבלת סעדים כנגד המבקש ששימש כאמור כעורך הדין שערך עבור הצדדים את המסמכים. הסעדים המבוקשים כנגד המבקש הינם חלופיים. התובעים עותרים כי אם יינתן צו לאכיפת הסכם הרכישה כנגד הנתבע, יחייב בית המשפט את המבקש, ביחד עם הנתבע, לפצותם בגין עגמת הנפש שנגרמה להם, אותה העריכו בסך של 100,000 ₪ (סעיף 20.4 ביחד עם סעיף 17.3 לכתב התביעה). לחילופין, ולמקרה שתביעתם לאכיפת ההסכם הנטען תדחה, עותרים התובעים לחייב את המבקש לפצותם בגין הנזקים שנגרמו להם הכוללים שוויו של בית חלופי, הוצאות ועגמת נפש. לצרכי אגרה העמידו את התביעה במקרה שכזה על סך כולל של 1,000,000 ₪ (סעיפים 20.5 ביחד עם סעיפים 18.2 – 18.4 וסעיף 19 לכתב התביעה).

7.בנוסף, עותרים התובעים ליתן להם היתר לפיצול סעדים כלפי המבקש ולאפשר להם להגיש תובענה נפרדת כנגד המבקש לפיצוי בגין נזקים שעלולים להיגרם להם בשל עריכת הסכם המנוגד לדיני המס (סעיף 16.3 לכתב התביעה) ולפיצוי בגין מלוא הפסדיהם.

8.המבקש עותר למחוק את התביעה כנגדו על הסף. בבקשתו עותר המבקש לסילוק על הסף רק בשל העתירה לסעדים כספיים. המבקש טוען כי הסעד הכספי, פיצוי בסך של 1,000,000 ₪, אינו בסמכותו העניינית של בית משפט זה. המבקש מפנה להלכות בית המשפט, ובראשן ההלכה בע"א 29/58 לוי נ' עקריש, פ"ד י"ב 1457 (1958), שקבעו כי בנסיבות שכאלו אין מנוס מפיצול התביעה בין הערכאות.

9.התובעים מצדם מבקשים לדחות את הבקשה. לטענתם, הגיע העת "לפרוץ דרך" ולשנות את ההלכה בדבר פיצול סעדים. לחילופין, מבקשים הם לקבוע כי הסעד הכספי הינו הסעד הטפל לסעד האכיפה ולהפעיל את ההלכה ולפיה כאשר עוסקים בסמכות בית המשפט "הטפל הולך אחר העיקר".