ת"א 28852-12-11 דנציג ואח' נ' בר-חן ואח'

לפניי תביעה לתשלום פיצוי בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט - 1979 , וזאת לאחר שהנתבע בנה תוספת לדירתו, על גג תוספת לדירת התובע, וזאת מבלי שהנתבע השתתף בעלות בניית התוספת של התובע.

רקע עובדתי:

במועדים הרלבנטיים לתובענה זו, היו הצדדים להליך בעליהם של דירות באותו בניין מגורים משותף, שברח' בן יפונה 6 בירושלים.

התובע רכש את דירת הקרקע בבניין ביום 14.8.06 מאביו של הנתבע, וזאת לאחר שהדירה כבר הורחבה. שטחה המקורי של הדירה היה כ- 50 מטר ובעקבות ההרחבה גדל שטחה ל-110 מטר (להלן: "התוספת"), ובמצב זה רכש אותה התובע מאביו של הנתבע.

הנתבע רכש את הדירה בקומה השנייה, מעל דירת התובע, בשנת 2010 והוא המשיך להחזיק בה עד לסוף שנת 2012. במועד זה מכר הנתבע את הדירה. במהלך התקופה שבה היה הנתבע הבעלים של הדירה הוא גם הרחיב את דירתו, בכך שהוא בנה והגדיל אותה על גג שטח התוספת שבדירת התובע.

מלכתחילה ביקש התובע כי הנתבע גם ישתתף בעלות הבניה של התוספת, וזאת מכוח דיני עשיית עושר, וגם שיינתן צו שיורה לנתבע להרוס מרפסת שהפכה לדברי התובע למטרד. היות ותוך כדי בירור הליכים אלו, הנתבע מכר את הדירה, הרי שהתובע חזר בו מבקשתו למתן צו הריסה, וכיום הוא עומד רק על דרישתו כי הנתבע ישתתף בעלות בניית התוספת. גם הנתבע הגיש תביעה שכנגד, אך חזר בו עם שינוי הנסיבות.

בכל הנוגע לתביעה העיקרית טען הנתבע כי אביו הוא שבנה את התוספת, והתובע עצמו לא השקיע דבר בבניה זו. עוד טען הנתבע כי אביו לא המחה את זכויותיו לתבוע בגין התוספת לתובע, ואף הייתה הסכמה בין כלל השכנים בבניין בדבר חלוקת הזכויות ברכוש המשותף. לטענת הנתבע הסכמה זו גם כללה הסכמה של אביו, כי דיירי הקומה השנייה יוכלו לבנות, ללא תשלום, על גבי התוספת שהוא בנה.