ת"א 2881-10-12 גונן ואח' נ' שיכון עובדים בע"מ ח.צ. 520021171 ואח'

  צד ג':זהבי עצמון בע"מ 

ע"י ב"כ עוה"ד ל. מאיר ושות'

1.התובעים הגישו תביעה בגין ליקויי בניה בדירתם ברחוב חוגלה 19, דירה 2, בזכרון יעקב (להלן "הדירה"). הדירה נרכשה על ידי התובעים, בהתאם להסכם שנחתם בינם לבין הנתבעות ביום 4.7.2007 והיא נבנתה על ידי הנתבעות, באמצעות קבלני משנה שלהן. אין חולק, כי החזקה בדירה נמסרה לידי התובעים ביום 20.12.2007.

2.במסגרת כתב התביעה טענו התובעים, כי קיימים בדירה ליקויי בניה, לרבות פגמים בריצוף, ליקויים במיקום כלים סניטריים והעדר שטחי גישה וכן, ליקויים בדלתות, שעלות תיקונם, עומדת על סך 102,349 ש"ח (כולל פיקוח הנדסי ומע"מ), בהתאם לחוות דעתו של המהנדס י. בן עזרא. בנוסף, עתרו התובעים לפצותם בגין עוגמת נפש בסך 20,000 ש"ח והוצאות דיור חלופי, בעת ביצוע התיקונים הנדרשים, בסך 15,000 ₪ נוספים. התובעים טענו כי נזקיהם עומדים על סך של 139,669 ₪, כולל הוצאות בגין חוות דעת המומחה מטעמם והם העמידו את תביעתם על סך של 100,000 ₪, לצורכי אגרה.

התובעים טענו, כי הנתבעות הפרו את ההסכם שנכרת בין הצדדים וכי הן התרשלו בבניית הדירה. עוד נטען, כי התובעים פנו לנתבעות מספר רב של פעמים, בדרישה שיתקנו את הליקויים, אולם הם זכו ליחס מזלזל והעבודות שבוצעו על ידי הנתבעות לא צלחו.

3.הנתבעות טענו בכתב הגנתן, כי על פי הוראות חוק המכר (דירות), התשל"ג - 1973, רשאי קונה להסתמך על אי התאמה שניתן היה לגלותה בעת העמדת הדירה לרשותו, אם הודיע עליה למוכר תוך שנה מאותו מועד. הוא רשאי להסתמך על אי התאמה שניתן היה לגלותה בבדיקה סבירה בעת העמדת הדירה לרשותו, אם הודיע עליה תוך זמן סביר לאחר שגילה אותה. נטען, כי לגבי רב הליקויים המפורטים בכתב התביעה לא ניתנה הודעה על ידי התובעים תוך זמן סביר ולכן, לא קמה לתובעים עילת תביעה בגין הפרת חוק המכר. עוד נטען, כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, כחמש שנים לאחר מועד מסירת הדירה וכי חוות דעת התובעים נמסרה לנתבעות בחודש ינואר 2012.

הנתבעות טענו, כי כל פניות התובעים נענו ובמהלך סיור שנערך בדירה ביום 25.1.2012 הגיעו הצדדים לידי הסכמות בנוגע לרשימת הליקויים אשר נותרו לתיקון, לצורך סילוק כלל דרישות התובעים מהנתבעות. נטען, כי בניגוד להסכמת הצדדים, העבירו התובעים לנתבעות הצעת מחיר של קבלן, אשר כללה סעיפים רבים שלא נכללו בהסכמות. בהמשך, נפגשו הצדדים פעם נוספת בחודש יוני 2012 והגיעו להסכמות חדשות, אולם בעת ניסיון לתאם מועד לביצוע התיקונים, חזרו בהם התובעים מכל ההסכמות והתנו הסכמתם בכך שהנתבעות יחליפו את כל הריצוף בדירה. נטען, כי מדובר בדרישה חסרת בסיס, שעה שהתובעים אשרו בחתימת ידם בעת מסירת הדירה לידיהם, כי הריצוף תקין.

הנתבעות טענו, כי הן עמדו בכל התחייבויותיהן כלפי התובעים וכי הדירה נבנתה במומחיות, במקצועיות, תוך שמוש בחמרים מעולים נושאי תו תקן ובהתאם לחוק המכר, התכניות ומפרט חוק המכר שצורף להסכם. נטען, כי התובעים הם שהתרשלו בכך שלא טיפלו בבעיות שנתגלו בדירה ו/או הזניחו ולא טיפלו בליקויים וגרמו להחמרתם.

הנתבעות כפרו באמור בחוות דעת המומחה מטעם התובעים. הן טענו, כי בעבר הן היו נכונות לתקן את הליקויים המצויים בתחום אחריותן והן נכונות לעשות כן גם כיום, ככל שקיימים ליקויים כלשהם.

בהמשך, הגישו הנתבעות את חוות דעתו של המהנדס דן גורדון מיום 19.2.2013, לפיה עלות תיקונים הליקויים בדירה עומדת על סך 300 ₪ ומע"מ וכי מדובר בליקויים פשוטים הניתנים לתיקון בקלות יחסית ולא יחייבו את פינוי הנכס. המומחה מטעם הנתבעות אשר כי אכן קיימים פגמים בולטים לעין בריצוף והציע שתי אלטרנטיבות לתיקון, מבלי לקבוע מי אחראי לתשלום.