ת"א 28665-11-14 א' נ' מדינת ישראל

 זוהי בקשה לסילוק על הסף של התובענה מחמת התיישנות.

 המשיב הגיש כנגד המבקשת תובענה בגין רשלנות רפואית המיוחסת לבית החולים גליל מערבי בנהריה בשל פעולה ניתוחית שבוצעה בתובע ביום 28.11.06 לשם תיקון בקע באזור צלקת ניתוחית ישנה לאחר כריתת תוספתן.

התובענה אשר הוגשה ביום 8.12.2011 נדונה בבית המשפט השלום בחיפה במסגרת ת"א 15390-12-11 בפני כב' השופטת עדי חן ברק. המשיב תמך את תביעתו הן בחוות דעת בתחום הכירורגי , מטעם פרו' קראוס, והן בחוות דעת בתחום הפסיכיאטרי.

בחוות הדעת מטעם פרו' קראוס הועמדה נכותו על שיעור 40% לפי 14 (1) (ד) לתקנות המל"ל בגין מצב לאחר ניתוחי מעיים עם הפרעות ניכרות בדרכי העיכול, 20% לפי תקנה 20 (ג) לתקנות המל"ל בגין מצב לאחר ניתוח בטן עם בקע והתרופפות דופן הבטן ו- 10% נוספים לפי סעיף 75 (1) (ב) לתקנות המל"ל בגין צלקות מכוערות בדופן הבטן.

המשיב הגיש בקשה למחיקת התובענה בשל החמרה במצבו הרפואי בחודש מאי 2014 תוך שפרט בפני כב' השופטת עדי חן-ברק את ההחמרה הרפואית במצבו על רקע אשפוזיו החוזרים ונשנים בתקופה שמיום 14.9.13 ועד 27.4.2014.

המשיבה התנגדה לבקשה הן לאור השלב אליו הגיע ההליך (לאחר הגשת חוות דעת מטעם הצדדים, הגשת תחשיבי נזק ומתן הצעה ע"י בית המשפט) והן בשל הטענה כי טענות המשיב בדבר החמרה במצבו אינן מבוססות. נטען כי חוות הדעת הרפואית מטעם המבקש קבעה למבקש נכות צמיתה מבלי להתייחס לאפשרות בדבר החמרה במצבו. המבקשת הוסיפה וטענה כי החלפת היצוג של המשיב אינה מהווה סיבה מוצדקת למחיקת התביעה תוך התעלמות מן ההוצאות שנגרמו לה וכי פתוחה בפני המבקש האפשרות להגיש בקשה לתקיון התובענה בשל ההחמרה במצבו.

כב' השופטת חן-ברק נענתה לבקשת המשיב ומחקה את התובענה בפסק דינה מיום 8.5.2014 בציינה כי : "בנסיבות הענין (מצבו הרפואי של התובע) לא יפסקו הוצאות בשלב זה אך ככל שתוגש התביעה מחדש, ילקחו בחשבון, בפסק הדין שינתון, הוצאות הליך זה" (ההדגשה אינה במקור ע"א).

המשיב הגיש ביום 13.11.2014 תביעה חדשה לבית משפט זה, לה צורפה חוות דעת משלימה מטעם פרו' קראוס, אשר קבע למשיב נכות רפואית צמיתה בשיעור של 60% לפי תקנה 14 (1) (ה) לתקנות המל"ל בגין מצב אחרי יותר מניתוח אחד עם חסימה חלקית חשוכת מרפא, וזאת בנוסף לנכויות שנקבעו בחוות דעתו הקודמת, וזאת לפי הנטען בשל ההחמרה הרפואית במצבו.

המבקשת עותרת לסילוק התביעה על הסף בטענה שהמשיב אינו זכאי להבנות מהוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות משום שהסיבה להפסקת התובענה לא היתה החמרה במצבו הרפואי של המשיב אלא רצונו של המבקש להוציא את התיק מידיה של השופטת שדנה בו, לאחר שהצעת הפשרה שניתנה על ידה לא נשאה חן בעיניו.