ת"א 28664-06-16 אבו איוב נ' אבו איוב ואח'

1.מדובר בתביעה, בגדרה עתר התובע להצהיר כי הוא הבעלים של מחצית הזכויות לגבי דירה הנמצאת בשד'XXX (להלן: "הדירה").

עיון בכתב התביעה מלמד כי טענות התובע נסמכות על חוזה שכירות שנחתם ביום 5.1.1989 בינו לבין הנתבעת 2. בתביעה טען התובע כי הוא מחזיק בזכות חוזית של בעלות בדירה. באותה נשימה טען כי הינו דייר מוגן לגבי הדירה נשוא תביעתו.

2.נוכח חוסר הבהירות לגבי הזכות הנטענת על ידי התובע, הוריתי לו בהחלטתי מיום 28.11.16 כי יבהיר כיצד מקנה לו חוזה השכירות זכויות בעלות לגבי הדירה. 

3.בעקבות אותה החלטה המציא התובע הבהרה ולפיה תביעתו מתייחסת לזכויותיו כדייר מוגן בלבד וכי הוא עותר לסעד המצהיר על זכויותיו כדייר לגבי הדירה. הואיל וטענת הבעלות ירדה מהפרק וכל שנותר הוא תביעתו של התובע להצהיר עליו כדייר מוגן, ברי כי הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית משפט השלום.

4.לא נעלמה מעיניי העובדה כי התובע הגיש תביעה זהה בעבר בפני בית משפט השלום וזו נמחקה. בהחלטתו, ציין בית משפט השלום כי התובע העלה טענות עובדתיות סותרות כאשר מחד טען כי נתונה לו זכות חוזית לבעלות בדירה ומאידך טען כי מעמדו הוא של דייר מוגן. עוד קבע בית משפט השלום כי לאור הסעד הנתבע, לפיו התבקש בית המשפט להצהיר על התובע כבעלים של מחצית הזכויות בדירה, מתעוררת בעיית סמכות עניינית. משכך הורה על מחיקת התביעה.

התובע, תחת לתקן את מחדלו ולהעמיד את תביעתו על פסים נכונים, הגיש אותה תביעה בדיוק, בנוסח זהה, במסגרת תיק זה. אותן טענות עובדתיות סותרות חזרו על עצמן גם בתביעה המונחת בפניי. רק בעקבות הדרישה כי יבהיר את מהות הסעד הנתבע על ידו, הבהיר התובע כי הוא עותר להכיר בו כדייר מוגן ולא כבעל זכויות בעלות לגבי הדירה. בנסיבות, לא ראיתי להורות על העברת התיק לבית משפט השלום, לו נתונה הסמכות העניינית לדון בתובענה, שכן זו מחייבת תיקון מהותי כך שלא תועלינה בגדרה טענות עובדתיות סותרות שאינן מתיישבות זו עם זו.

5.לפיכך, אני מורה על מחיקת התביעה מחוסר סמכות עניינית.

לפנים משורת הדין, איני מחייב את התובע בהוצאות לטובת אוצר המדינה, על אף שבנסיבות ראוי היה לעשות כן.

ניתנה היום, ז' טבת תשע"ז, 05 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.