עזבון המנוח פלוני ז"ל ואח' נ' המרכז הרפואי המשולב ע"ש חיים שיבא ואח'

רקע וטענות הצדדים

בפני תביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית מטעם העיזבון ויורשי המנוח פלוני ז"ל, יליד 1936 (להלן: "המנוח"). המנוח נפל בביתו ביום 25.08.09 והובהל לביה"ח הנתבעת ונבדק בין היתר ע"י רופא מרדים. ביום 26.08.09 נותח ולאחר מכן מצבו התדרדר כמפורט בתביעה, עד למותו ביום 06.12.09. התביעה מייחסת את ההתדרדרות במצבו למעשיה הרשלניים של הנתבעת ולמחדליה.

המנוח הגיע לביה"ח תל השומר לצורך ביצוע ניתוח לקיבוע שבר בצוואר הירך. יום לפני הניתוח בדק רופא מרדים את המנוח. נחתמו שני טפסי הסכמה להרדמה, האחד מיום 26.08.09 שבטופס זה לא צוינו פרטים מהותיים אודות המנוח כגון שם, אבחון מצבו הרפואי וכו' ,כנדרש בסעיף 17 לחוק זכויות החולה , והשני מיום 09.09.09 שאין לו שום קשר למועד הניתוח.

ב"כ התובעת מציינת שד"ר שפירא רשם בתצהירו כי ע"פ ההיסטוריה הרפואית של המנוח ומצבו הנשימתי הוחלט על ביצוע הרדמה ספינאלית. בהתאם לעדות אלמנת המנוח רופא מרדים שהגיע לבדוק את המנוח טרם הניתוח שמע אותו משתעל בכבדות והסביר למנוח כי עקב השיעול הכבד והעובדה כי הוא מעשן כבד הניתוח יבוצע בהרדמה ספינאלית זאת ללא שאלות לגבי עברו הרפואי והסבר לגבי הסיכונים והסיבוכים בעת ביצוע הרדמה מסוג זה. ב"כ התובעת טוענת כי לשאלת המנוח למשמעות ההרדמה, הסביר המרדים כי הרדמה ספינאלית היא כמו הרדמה שעושים ליולדות, וזה ההסבר היחיד שקיבל. ב"כ התובעת המלומדת טוענת כי לאור אי מילוי הטפסים כנדרש (לא צוינו פרטים מהותיים אודות המנוח כגון שם, אבחון מצבו הרפואי וכו' ,כנדרש בסעיף 17 לחוק זכויות החולה) לא היתה הסכמה מדעת לניתוח ולהליך ההרדמה למרות חתימת המנוח.

ב"כ התובעת מציינת כי ד"ר שפירא לא עבר על ההיסטוריה של המנוח והסתמך על שיחת טלפון שקיבל ממתמחה אשר בדק את המנוח וכך העיד (עמ' 15 שורות 22-28 פרוטוקול מיום 04.03.18):

"ש.כתוב שהסיכום ע"י ד"ר שפירא?

ת.ז"א מי שראה אותה התקשר אלי. כתוב שם שדיברו איתי טלפונית מתמחה שראה אותו דיווח על החולה וקיבל אוקי מבחינת שרות להרדמה.

ש.הגיע רופא להחתים את המנוח?

ת.לא רק. לבדוק גם.

ש.זה לא היית אתה?

ת.לא.

ש.אתה אומר שקיבלת דיווח טלפוני מהמתמחה ?

ת.קיבלתי בזמן הניתוח ברגע שהחתים החולה".

ב"כ התובעת טוענת כי ההחלטה של ד"ר שפירא לעבור לניתוח בהרדמה כללית בטענה של קשיים טכניים אינם רשומים או מתועדים והוא פשוט החליט לעבור להרדמה כללית מבלי לידע את המנוח ומשפחתו. מוסיפה ב"כ התובעת כי במקרה הנדון לא עלה בידי הנתבעים להרים את הנטל שהועבר אליהם מכוח סעיף 41 לפקודת הנזיקין וכי "הדבר מדבר בעד עצמו". עוד טוענת ב"כ התובעת כי במכתב סיכום מחלה מיום 11.09.09 שנכתב ע"י ד"ר אמיר נרשם כי המנוח עבר ניתוח לקיבוע שבר בהרדמה ספינאלית, וכך גם נרשם בסיכום ביניים ע"י ד"ר פז קדם. ב"כ התובעת מציינת כי חו"ד מטעם ההגנה שנערכה ע"י פרופ' מירובסקי בעניין הרישום הלא מדויק הוגדרה כטעות "סופר". ב"כ התובעת טוענת כי הטעות חזרה על עצמה פעמיים על ידי 2 רופאים שונים וכי רשלנות רפואית מתגבשת כבר בעצם אי ניהול תקין של הרישומים. עוד טוענת ב"כ התובעת כי הצוות הרפואי הסתיר מהמנוח ומשפחתו את העובדה כי מצבו הנוירולוגי מידרדר עד למצב של שיתוק, וכן את החלטת הצוות הרפואי לא לבצע ניתוח לקיבוע עמוד שידרה. ב"כ התובעת מציינת כי עצם אי שיתוף המנוח בקשר להמשך הטיפול מהווה פגיעה באוטונומיה.

ב"כ הנתבעת המלומדת, טוענת כי התובעת לא צירפה חו"ד רפואית לכתב התביעה ומשכך מנועים הם מלטעון טענות רפואיות שאין להן כל תמיכה של גורם מקצועי ורק מהסיבה הזאת יש לדחות התביעה בהיעדר עילה. ב"כ הנתבעת מציינת כי המנוח אובחן שהוא סובל משבר במפרק הירך והיה צורך בקיבוע השבר, לאור מחלות הרקע מהן סבל ומצבו הנשימתי הוחלט שהניתוח יבוצע בהרדמה ספינאלית, אך עקב קושיי טכני הוחלט לעבור להרדמה כללית. לאחר הניתוח הידרדר מצבו של המנוח והתפתח שיתוק גפיים, ולאחר התייעצות עם מומחים הוחלט שהסיכון בניתוח קיבוע עמוד שידרה גדול מידי. ב"כ הנתבעת מציינת כי מצבו הבריאותי של המנוח הלך והחמיר והוא פיתח פצעי לחץ למרות טיפול אינטנסיבי עד שנפטר, אך תוצאה מצערת זו לא קשורה לטיפול שקיבל בבית החולים. למנוח רקע של מחלות שונות ואשפוזים וסבל מנפילות חוזרות אשר בעקבותיהן נגרמו למנוח שברים בשלוש חוליות, ועשרות ביקורים בתיעוד מקופת החולים. ב"כ הנתבעת מוסיפה כי ניתנו הסברים למנוח על הניתוח והסברים על הסיכונים וכי ע"פ חוק זכויות החולה החובה לתת הסבר היא כלפי החולה בלבד. אף הוסבר למנוח ע"י ד"ר פז קדם על מהות הניתוח וסיבוכים אפשריים וכי בחתימת המנוח נכחו אשתו ובנו ולא ברורה הטענה של התביעה להיעדר הסכמה מדעת. ב"כ הנתבעת טוענת כי ניתוח לקיבוע שבר בצוואר הירך הוא ניתוח חירום ובניתוחים מסוג זה נושא הסכמה מדעת מקבל התייחסות שונה. עוד מוסיפה ב"כ הנתבעת כי לא הועלתה שום טענה שהמנוח היה בוחר לא לבצע את הניתוח לו היה נמסר לו פרט נוסף כזה או אחר. ב"כ הנתבעת מציינת כי התובעים טוענים שההרדמה הספינאלית היא זו שגרמה להיצרות בחוליות ואף לא הובאו שום מסמכים רפואיים וכל אדם שמבין ברפואה יכול להבין מהמסמכים כי מדובר בהרדמה כללית ולא בהרדמה ספינאלית וטענה זו היא העיקר בטענות התביעה ואינה מבוססת על עובדות כלל. ב"כ הנתבעת טוענת כי המנוח הוחתם על 2 טפסי הסכמה שבראשון כן מופיע פרטי הרופא וחתימתו וזאת בניגוד לטענת התביעה שהטופס ריק, ואילו הטופס השני נחתם במועד מאוחר יותר כנראה בשלב בו הייתה כוונה לבצע ניתוח נוסף שלא בוצע בסוף. ב"כ הנתבעת טוענת כי מומחה לב מצא שהתפקוד הלבבי של המנוח היה בשיעור 25% ערך תפוקה שזה נמוך מאוד, ושאי אפשר לעשות הרדמה מלאה עם תפוקת לב כזו נמוכה והוחלט בדיון יחידת עמוד שדרה שהסיכון גבוה מידי, ולכן הומלץ על קיבוע עמוד שדרה במחוך כפי שהעיד פרופ' מירובסקי (עמ' 33 שורה 22 עד עמ' 34 שורה 3 ,פרוטוקול מיום 19.03.18):

"ת: השיקול העיקרי היה שסיכוי ההישרדות של אדם עם מחלת ריאות כרונית, עם מחלת לב של Ejection fraction של 25% לשרוד את הניתוח הם נמוכים ביותר וזה השיקול העיקרי. אנחנו לא מנתחים או אז צריכים לא,