ת"א 28452-04-12 עוזרי נ' ביטון

לפניי תביעה לתשלום יתרת דמי שכירות וכן תשלום בגין נזקים שנגרמו לנכס מקרקעין ששכר הנתבע מאת התובע.

התובע, מר יוסף עוזרי (להלן: "התובע"), הוא הבעלים של דירת מגורים, בעלת שני מפלסים, ברחוב יוסי בר חלפא שבאשדוד (להלן: "הדירה"). ביום 13.4.2005 כרת התובע חוזה עם מר אברהם ביטון (להלן: "הנתבע"), שלפיו ישכור הנתבע הדירה מהתובע (להלן: "חוזה השכירות"). תקופת החוזה נקבעה לפרק זמן של חמש שנים, מיום 12.4.2005 ועד ליום 11.4.2010, ונכללה בה אופציה להארכת החוזה לשנה נוספת, עד ליום 11.4.2011, אופציה אשר מומשה בפועל. במהלך שנת האופציה, בשל קשיים ואי סדרים בתשלום דמי השכירות, ערכו הצדדים, ביום 26.11.2010, חוזה כתוב נוסף (להלן: "החוזה הנוסף"), שלפיו הנתבע יהיה זכאי לממש את מלוא תקופת האופציה, בכפוף לעמידתו בתנאי תשלום המפורטים בחוזה הנוסף. אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע חתם על החוזה הנוסף.

טענות התובע

לטענת התובע, הנתבע עזב את הדירה כשהוא משאיר אחריו נזקים כבדים בדירה אשר נעשו על ידו, ובזדון. לטענת התובע, הנתבע, אשר אישר בסעיף 6 לחוזה כי קיבל הדירה במצב תקין, הפר התחייבותו שבסעיפים 6 ו-12 לחוזה, על פיהם התחייב הנתבע להשיב לתובע הדירה "במצב טוב נקי ותקין כפי שקיבל אותה". לצורך אומדן הנזקים, שכר התובע את שירותיו של שמאי, מר שבתאי בלילי (להלן: "מר בלילי") והלה הגיש לתובע, ביום 16.5.2011, חוות דעת שבה העריך את נזקי התובע בסכום של 86,300 ₪ בתוספת מע"מ (להלן: "חוות הדעת הראשונה").

לטענת התובע, מיד לאחר קבלת חוות דעתו הראשונה של מר בלילי, לאור העובדה כי לא יכול היה להשכיר הדירה במצבה הנוכחי, החל התובע בשיפוץ הדירה. יחד עם זאת, טוען התובע, כי לאחר שאזלו מקורותיו הכספיים שהוקצו לשיפוץ, החליט התובע להפסיק את עבודות השיפוץ בטרם הושלם. השיפוץ, הורה התובע על סיום עבודות השיפוץ, עוד בטרם שהושלם. לאחר הפסקת עבודות השיפוץ ובהתאם להמלצתו של בא כוחו של התובע דאז, עו"ד בן ציון באיער (להלן: "מר באיער"), ביקש התובע ממר בלילי, חוות דעת נוספת. ביום 30.6.2011 הגיש מר בלילי חוות דעת נוספת לתובע, על פיה היקף הנזק הנותר בדירה, לאחר השיפוץ, עמד על סך 25,350 ₪ בתוספת מע"מ.

בנוסף, לטענת התובע, למרות שהנתבע פינה את הדירה בחודש מאי 2011, הרי שאת מטלטליו השאיר במושכר עד ליום 31.7.2011, המועד שבו נכנס צד ג' כשוכר הדירה. לטענת התובע, סעיף 12 לחוזה קובע כי במקרה שבו השוכר לא יפנה הנכס מכל אדם או חפץ עם תום תקופת החוזה, ישלם הוא למשכיר סך של 50$ עבור כל יום של איחור בפינוי הדירה, ובמקרה דנן עבור 81 ימים, ובסך הכל סכום של 14,377 ₪.

כמו כן, לטענת התובע, בשל השיפוץ שנאלץ התובע לערוך, על הנתבע לשלם לתובע בגין אבדן הכנסתו מהדירה בתקופה זו, דהיינו תקופה של 81 ימים, ובסך כולל של 10,500 ₪.

טענה נוספת של התובע הינה כי הנתבע לא שילם ארנונה עבור חלק מתקופת השכירות, בסך כולל של 4,258 ₪, ובכך הפר, כנטען, את התחייבותו בסעיף 11א לחוזה.

לבסוף, טוען התובע, כי בתקופה שבין יום עזיבתו של הנתבע את הדירה ועד ליום סיום השיפוץ וכניסתו של צד ג' לדירה, נאלץ התובע לממש פטור מטעם העיריה עבור נכס ריק, אותו יכול התובע לממש פעם אחת בחייו בדירה. לטענת התובע, שווי הפטור עומד על סך 1,761 ₪.

טענות הנתבע