מ. ג. נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

תביעה לנזקי גוף שאירעו לתובע בשל תאונה שנטען כי מהווה "תאונת דרכים" בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפיצויים ). המחלוקת בין הצדדים סבה בעיקרה סביב השאלה האם התאונה מהווה תאונת דרכים. פסק הדין עוסק בשאלת האחריות ובשאלת גובה הנזק.

נסיבות אירוע התאונה

1.אקדים ואומר שאין מחלוקת ממשית באשר לנסיבות אירוע התאונה והמחלוקת בשאלת האחריות היא בעיקרה מחלוקת משפטית המתמקדת בגבולות הגזרה של חוק הפיצויים וההלכות שניתנו בהתייחס אליו. אין מחלוקת עוד שהנתבעת ביטחה בזמן אירוע התאונה את המשאית בביטוח חובה.

על פי הנטען בכתב התביעה ביום 7/4/2015 נפגע התובע בנסיבות הבאות:

א.באותו יום בסביבות השעה 6:30 הגיע התובע כשהוא נוהג במשאית עם תא מטען אחורי לשטח מפעל "XXX" לצורך העמסת סחורה.

ב.הסחורה (חומרי ניקוי) מסודרת על גבי משטחים ומועמסים באמצעות מלגזה על הרמפה של המשאית שנמצאת באותו מפלס של ארגז המשאית. משם התובע היה מכניס את המשטחים למשאית בעזרת מלגזה ידנית.

ג.לאחר סיום ההעמסה החל התובע להוריד את הרמפה ואז הבחין כי נותרה סחורה (חבילה) על ריצפת המחסן שלא הועמסה. לכן הוא הפסיק את המשך הורדת הרמפה בכדי שתשמש לו מדרגה. התובע ירד מהרמפה, נטל את החבילה בידיו ועלה חזרה לרמפה ובזמן שהוא ניסה לעלות לארגז המשאית מהרמפה רגלו הימנית החליקה מהארגז ונכנסה לרווח בין הרמפה לארגז המשאית.

2.התובע הגיש תצהיר בו הוא חזר על אותה גרסה כמפורט לעיל. בפתח ישיבת ההוכחות הכריז בא כוח הנתבעת: "אנו ויתרנו על עדות החוקר. הגרסה היא אותה גרסה לה טוען התובע עצמו ולכן לא הייתה משמעות להבאתו". ואכן לאחר חקירה נגדית של התובע הגרסה בעיקרה נשמרה, התובע לא סתר את עצמו ולא נפלו בעדותו סתירות או פרכות ראויים לציון.

סיווג התאונה כתאונת דרכים