ת"א 28354-01-15 עתיד הצפון1ב"מ ואח' נ' רויאל יזמות - תמ"א 38 בע"מ ואח'

לפניי בקשה לסעד זמני להורות למשיבים שלא "לבצע דיספוזיציה בעסקאות". המדובר בבקשה שגם לאחר הבהרה שנתבקשה נותרה בלתי בהירה, ובכל מקרה אין כל דרך לקבלה ולכן דינה להידחות גם בלא צורך בתגובה. אבאר בקצרה.

1.ברקע הבקשה: המבקשת 1 והמשיבה 1 התקשרו בחודש אפריל 2014 בהסכם רכישת מניות, שאינו מן המפורטים או הקוהרנטיים (נספח א' לבקשה). בהסכם צוין כי ה"מוכר", הוא המשיבה 1, "מחזיק בפרויקטים" שצורפה רשימה של שמונה מהם (להלן: הפרויקטים), שניתן להבין כי קשורים כולם בעניני תמ"א 38, וכי רוב הדיירים בפרויקטים הרלבנטיים חתמו על הסכם עמה. הוסכם כי המבקשת 1 תרכוש את כל מניותיה של המשיבה 1 (ויוער מיד שלא ברור אז מדוע ההסכם נכרת עם המשיבה 1, ולא בעלי מניותיה, הם כנראה המשיבים 3-2). הוסכם עוד כי המבקשת 1 תמסור למשיבה 1 מקדמה של 555,555 ₪, לאחר מכן תבדוק את הפרויקטים (בדיקות נאותות - due diligence - ניתן להבין), והיא מתחייבת לרכוש לפחות פרויקט אחד (ויוער כי לא ברור היחס בין התחייבות זו להסכם, שעניינו רכישת מניות, ולא רכישת פעילות).

2.המבקשת 1 העבירה לדבריה את המקדמה למשיבה 1, והחלה בעריכת הבדיקות. או אז מצאה לדבריה שלא דובים ולא יער – למשיבה 1 אין כלל את הזכויות שעליהן הצהירה. אין למשיבה 1 כל "חזקה" בפרויקטים, לא חתימות מספיקות, או כל דרך לקבל את הזכויות בפרויקטים (סעיפים 17 ו-27 לבקשה). על הרקע האמור, הגישו המבקשים ביום 14.1.15 את התביעה הנוכחית, שעניינה ב"צו מניעה, צו עשה". אשר לריבוי בעלי הדין נציין כי המבקש 2 הוא מנהל במבקשת 1, מי שהיה מעורב במגעים ובעליה של המבקשת 3, שמימנה במשותף עם המבקשת 1 את המקדמה האמורה, נתונים שלדעת המבקשים מקנים להם את זכות התביעה. המשיבים 2 ו-3 מנגד הם בעלי מניות או מנהלים במשיבה 1, והמבקשים גורסים כי יש לראותם אחראים אישית לאותם מצגים של המשיבה 1.

3.מן התביעה קשה לפענח להיכן חותרים המבקשים. הסעד הפורמלי המבוקש הוא אמנם ל"צו מניעה קבוע לביצוע עסקאות ביחס לכל אחד מהפרויקטים". ברם התביעה כולה עוסקת בזכותה של המבקשת 1 לבטל את ההסכם, נוכח מצגי השווא הנטענים (סעיפים 48-44 לכתב התביעה, לדוגמה), ולתבוע את הנזקים שנגרמו לה בקשר עם כך (סעיפים 44 ו- 57-49 לכתב התביעה לדוגמה). אף שעלה בידי המבקשים לכמת את נזקם עד הנה (858,410 ₪), נמנעו הם מלהגיש תביעה כספית (תוך תשלום אגרה מתאימה), וחלף זאת הם מבהירים כי יעשו כן בעתיד במסגרת ההליך הנוכחי לאחר התגבשות כל הנזקים ולאחר גילוי המסמכים, ובשלב זה הם עותרים לצו זמני וקבוע לאיסור דיספוזיציה בעסקאות. מכאן גם הבקשה לסעד זמני, שהיא שלפניי, "לבצע דיספוזיציה בעסקאות". בהחלטתי מיום הגשת הבקשה ביקשתי לקבל הבהרה איסור דיספוזיציה בעסקאות מהי, ועל כך באה הבהרת המבקשים מהיום כי הכוונה היא שהמשיבים יימנעו מלחתום על חוזה כלשהו ולא ימכרו את הזכויות החוזיות שבידם לכל גורם אחר.

4.דין הבקשה להידחות, כאמור. כמה טעמים לדבר, ואעמוד על העיקריים שבהם.

ראשית, צו זמני אמור לשרת את ההליך העיקרי (ראו: ע"א 3603/95 הממונה על הגבלים עסקיים נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ, פ"ד מט(5) 423 (1996)). אמנם לעת הזו התביעה מנוסחת ככזו הקוראת לצו קבוע של "לאסור דיספוזיציה" בעסקאות, כך שהצו הזמני משרת אותה. אולם ברור מן התביעה עצמה כי המדובר – בדרך שלא ברורה כלל ועיקר היתכנותה הדיונית – בתביעה שבמהלך חייה, ולאחר שלב גילוי המסמכים וגיבוש הנזק (שלא ברור מדוע לא גובש) תהפוך לתביעה כספית (ראו סעיפים 57 ו-58 לתביעה, המבארים זאת מפורשות). מובן שסעד זמני של איסור ביצוע דיספוזיציה כלשהי אינו יכול לשרת תביעה שהיא כספית. יתרה מכך, המבקשים מבארים היטב-היטב בתביעתם כי לדידם ההסכם בטל, וכי ביטלוהו כדין, מחמת ההפרות הנטענות הכרוכות במצגי השווא שבבסיסו. אם צד לחוזה מבטל חוזה, או עותר לבית המשפט לסעד שיצהיר על בטלות החוזה, הרי שבידיו לתבוע כמובן רק פיצויים, לא אכיפה של ההסכם. כיוון שכך, הרי שסעד של איסור דיספוזיציה בעסקאות, היכול רק לקדם את אכיפת ההסכם, אינו רלבנטי שעה שהנפגע הנטען מן ההפרה אינו חפץ כלל באכיפת ההסכם, אלא בביטולו ובקבלת פיצוי. יוער, שמובן גם שבהסכם רכישת מניות שבו מתברר שמצגי המוכר היו מצגי שווא ואין לו זכויות שבידו למוכרן, אין כל תוחלת בתביעה של הקונה לאכיפת ההסכם, שאין בידי המוכר לקיימו, אלא רק לקבלת פיצוי כספי (בצד ביטול ההסכם, או בלעדיו), ולא בכדי נמנעו המבקשים לעמוד על אכיפת ההסכם.

שנית, עילת הביטול של ההסכם והעתירה למתן הצו הם תרתי דסתרי. אומרים המבקשים: למשיבה 1, בניגוד למצגי המשיבים, אין זכויות, אין חזקה, ואין יכולת לקבל את הפרויקטים. טעם זה הוא העומד בבסיס טענות מצגי השווא, ובבסיס ביטולו של ההסכם בידי המבקשת 1. אם אלה פני הדברים, אזי משמעות הדבר שהצו הזמני המבוקש אינו יכול לסייע למבקשים כהוא זה: אם למשיבים אין כלל זכויות חוזיות בפרויקטים, מה לי צו המונע מן המשיבים להתקשר "בהסכם למכירת הזכויות החוזיות שבידם" (כמאמר ההבהרה מהיום)? ומנגד, אם יש למשיבים זכויות חוזיות בידם, מה כוחה של הטענה של המבקשים כי המשיבים הציגו מצגי שווא כשטענו לזכויות שכאלה? תהיות אלה לא נתחוורו מן הבקשה, ואין כל אפשרות להיעתר לה.

שלישית, הסעד, כפי שנוסח ואפילו כפי שהובהר, הוא אמורפי לחלוטין, וספק אם אכיף. איננו יודעים מהן הזכויות, איננו יודעים דבר על כל פרויקט, והמבקשת לא מחזיקה בנתונים רלבנטיים כלשהם בעניין שיסייעו. אין אפוא כל תוחלת במתן צו "לאסור דיספוזיציה בעסקאות" כאמור.

רביעית, ריבוי בעלי הדין, שלרובם לא אמורה להיות זכות או חבות כלשהי זולת במישור הכספי, אם בכלל, מונעת אפשרות להידרש כלל לבקשה.

חמישית, ואפילו הייתה תוחלת כלשהי בבקשה, הרי שאין יומרה אפילו לבאר מדוע לא יהיה בידי המבקשים להפרע מן המשיבים כספית, עד כדי כך שרק מתן צו מניעה הוא שיוכל להבטיח את זכויותיהם הנטענות.