רובינסקי ז"ל ואח' נ' קיבוץ גל און

לפניי תביעה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו אדולפו רובינסקי ז"ל וקלרה רובינסקי ז"ל היו חברי קיבוץ גלאון וככאלה – זכאים הם ועזבונם לכל הטבה ו/או זכות שקיבלו כלל החברים בקיבוץ.

רקע עובדתי

1.התביעה נגד קיבוץ גלאון (להלן: "הקיבוץ") הוגשה בשם עזבון המנוח אדולפו רובינסקי ז"ל (להלן: "המנוח") ובשם עזבון המנוחה קלרה רובינסקי ז"ל (להלן: "המנוחה") באמצעות יורשיהם, ילדיו של המנוח (לצורך הנוחות יכונו מגישי התביעה כ"תובעים").

2.הצדדים מסכימים על העובדות העיקריות, אולם חלוקים בנוגע למשמעות הנגזרת מעובדות אלה ביחס לשאלה האם המנוחים היו חברי הקיבוץ, אם לאו. להלן העובדות העיקריות:

התובע 1 הינו חבר קיבוץ גלאון משנת 1966. התובעת 2 היא חברה בקיבוץ משנת 1967.

בשנת 1978 פנו התובעים לקיבוץ בבקשה שיקלוט את אביהם ואת אשתו, שהתגוררו באותה עת באורוגוואי וביקשו לעלות ארצה. הקיבוץ נענה לבקשת התובעים והסכים לקלוט אותם לחיות בקיבוץ. בשנת 1979, כאשר המנוח בן 67 והמנוחה בת 54, עלו המנוחים ארצה, ללא כל רכוש או כסף. מרגע עלייתם, השניים השתכנו וקיימו חייהם בקיבוץ. הקיבוץ העניק למנוחים דירת מגורים, תקציב אישי למילוי כל צורכיהם ושלל שירותים לרבות חדר אוכל, מכבסה, רפואת שיניים, ובריאות. קיצבת הזיקנה של המנוחים מהמוסד לביטוח לאומי הועברה לקיבוץ.

3.למנוחים ניתנה האפשרות לתעסוקה בקיבוץ, וכך אכן עשו. המנוחים עבדו בקיבוץ 4-5 שעות ביום – המנוח עבד במפעל הקיבוץ, והמנוחה שובצה לעבודה במחסן הבגדים של הקיבוץ. המנוח הפסיק עבודתו עקב תאונת עבודה בשנת 2001. המנוחה פרשה מעבודתה בשנת 2004.

4.בשנת 2001 התקשרו המנוחים והקיבוץ ב"הסדר מיוחד", לפיו הפרישו המנוחים חלק מתקציבם החודשי (כ-40%) לטובת הקיבוץ בתמורה לטיפול עתידי בבית הסיעודי בקיבוץ ("בית רקפת") לכשיתעורר הצורך.

5.בשנת 2003 החל תהליך הפרטה של הקיבוץ, אשר הסתיים בשנת 2004. במסגרת תהליך ההפרטה המנוחים לא קיבלו "שיוך דירה" או זכויות אחרות שקיבלו חברי קיבוץ, כגון תשלום פנסיה מהקיבוץ.

משנת 2004, עם הפרטת הקיבוץ, קיבלו המנוחים את הקצבה מביטוח לאומי בלבד ולא קיבלו כל תוספת תקציב שקיבלו ומקבלים כל חברי הקיבוץ כגון "רשת בטחון", "ערבות הדדית" או "תקציב פרישה". בשנת 2006 הוכפלה קצבת הזקנה של המנוחים, אך עדיין נותרה נמוכה בהשוואה לחברי קיבוץ, שקיבלו תוספות תקציב כאמור.