ת"א 28266-02-14 מגזומוף נ' קדם

בפני תביעה לפינוי וסילוק יד של הנתבעת ממושכר ולסעד כספי , לדמי שימוש ראויים.

רקע:

התובע , בעלים בדירה המצויה ברח' אשכול 4, בירושלים הידועה גם כגוש 30073 חלקה 82 תת חלקה 15 (להלן – "המושכר"). אביה המנוח של הנתבעת יצחק אסרף ז"ל (להלן – "האב"; "המנוח"), היה בעל זכויות כדייר מוגן במושכר משנת 1978. ביום 09/01/14 נפטר המנוח והתביעה היא לסילוק יד של הנתבעת , בתו של המנוח, מהמושכר ולדמי שכירות ראויים.

טענות הצדדים:

המנוח היה אלמן ולטענת התובע, התגורר בגפו במושכר מבלי שהנתבעת או מי מקרוביו האחרים התגוררו עמו. רק עם פטירת המנוח הודע לתובע על מגוריה של הנתבעת במושכר כעולה ממכתביה אליו מתאריכים 02/02/14 ו- 04/02/14 בהם נטען לראשונה ללא כל בסיס עובדתי, כי היא גרה עם המנוח במושכר למשך 10 חודשים עובר לפטירתו וכי אין לה דירה אחרת למגוריה.

בהיעדר מגורים של הנתבעת במושכר, גם לא למשך 6 חודשים עובר לפטירה של המנוח, אין לנתבעת זכות במושכר בהתאם לסעיף 20 (ב) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב – 1972 (להלן – "חוק הגנת הדייר") ויש להורות לדידו של התובע, על פינוי וסילוק ידה מהמושכר. בנוסף עתר התובע לדמי שימוש ראויים בסך של 4,000 ₪ לחודש לתקופה החל מחלוף 30 יום לאחר פטירת המנוח ועד מועד הפינוי בפועל.

5.הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי עברה לגור במושכר ביחד עם אביה המנוח כבר בתחילת

חודש מרץ 2013 ועד מועד פטירתו. מאז ועד היום, היא גרה במושכר בהיעדר מקום מגורים

אחר עבורה. לגרסתה, היא גרה בדירה בשכירות עד לחודש אוגוסט 2012, מועד בו נאלצה

לנסוע לארה"ב על מנת לטפל באחיה שחלה. האח נפטר ממחלתו ביום 10/09/12 . עם שובה

לארץ לאחר פטירתו ,בהיותה פרודה מבעלה וללא דירה למגוריה, היא עברה לגור בבית של

חברתה ובחודש מרץ כאמור, עברה לגור במושכר ואף סעדה את אביה.