פלוני נ' פלוני

לפניי תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים.

גזר הדין בת"פ 4124/05 מדינת ישראל נ' וואהיל סבית מיום 3.5.2012 שניתן על ידי כבוד השופטת בדימ' אילתה זיסקינד ("גזר הדין") קבע את העובדות הבאות הנצרכות לענייננו:

"עפ"י כתב האישום ביום 17/06/05 בשעות הצהריים, נטל הנאשם חלק בפעילות משטרתית לפיזור הפגנה בלתי חוקית כנגד בניית גדר ההפרדה סמוך לכפר בילעין, שנתחם בגדר תייל ניידת ששימשה חוצץ בין המפגינים לכוחות הביטחון. במהלך ההפגנה התקרבו המפגינים לגדר, נעצרו סמוך מאד אליה, החלו להביע מחאתם בהנפת כרזות ובקריאות מחאה לעבר כוחות הביטחון, אך הקפידו, שלא לנקוט בפעולות אלימות ולא עשו דבר שהיה בו לסכן חיי הכוחות במקום. לאחר שאחד המפגינים, המתלונן, נגע בגדר והסיטה, החלו כוחות הביטחון לפזר את ההפגנה באמצעות מנגנון 'הצעקה' שפעולתו היא בהשמעת צליל רציף בתדר מסוים הגורם לאבדן שיווי המשקל. מיד לאחר השימוש במנגנון זה ירה הנאשם לעבר המתלונן קליע ספוג שפגע ברגלו, וזאת עשה מבלי שהתעורר צורך כלשהו לפגוע במתלונן, שלא נהג באלימות כלשהי.

על מנת להצדיק את מעשיו למפקדו, בדה הנאשם גרסה לפיה הבחין במתלונן מיידה אבנים ממרחק קצר לעבר כוחות הביטחון ומסכנם, ועל סמך גרסתו הוגש נגד המתלונן כתב אישום לבית המשפט הצבאי ביהודה, שייחס לו עבירות חמורות על פי הצו בדבר הוראות בטחון, ובקשה למעצר עד תום ההליכים, בעקבותיה שהה והמתלונן במעצר 10 ימים [בנוסף למעצר על ידי החוקר המשטרתי למשך 96 שעות – ובסה"כ 14 יום ג"א] עד ששוחרר ביום 27/06/05 עפ"י החלטת בית המשפט הצבאי, לאחר שביהמ"ש טרם החלטתו, צפה בקלטת שתעדה את האירוע, ומצא כי אין ראיות למעצר המתלונן.

....

בהתאם לנסיבות אלה, הצדדים להליך הפלילי הגיעו להסדר טיעון לפיו הנתבע יודה בעובדות כתב האישום:

"מוסכם כי במהלך ההפגנה נזרקו אבנים שמהם נפגעו אנשי כוחות הבטחון, והירי שביצע הנאשם, נעשה בסמוך לשימוש חיילים אחרים באמצעים לפיזור הפגנות, והוסכם שהצדדים יהיו חופשיים בטיעוניהם לעונש ולהרשעה, כשהמאשימה תעתור לעונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן, וההגנה תהיה חופשית בטיעוניה. בסעיף 6 להסדר הטיעון הוסכם כי טיעוני הצדדים באשר לנסיבות ביצוע העבירות בהן מודה הנאשם, יתבססו אך ורק על עובדות כתב האישום וההסכמות שבהסדר הטיעון, והצדדים לא יחרגו מהם, לא יסתרו אותן ולא יוסיפו עליהן. (ההדגשה שלי ג.א)"

בהתבסס על עובדות אלה, בית המשפט השלום גזר על הנתבע מאסר בפועל של 7 חודשים, מאסר על תנאי של 12 חודשים, קנס סמלי של 100 ₪ ופיצוי לתובע בסך 4,000 ₪.

הנתבע קיבל את החלטת בית המשפט בעניין הרשעתו אך ערער לבית המשפט המחוזי על מרכיב עונש המאסר.

בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ע"פ 28911-06-12 וואהיל סבית נ' מדינת ישראל מיום 7.2.2013 ("הערעור") בית המשפט התחשב בשיקולים מסוימים להקלה בעונשו של הנתבע: העדר עבר פלילי, גילו הצעיר, מצבו האישי, השלב בו היה בעת השירות הצבאי, עינוי הדין שבזמן הרב בין ביצוע העבירות למתן פסק הדין והמלצת שירות המבחן.