ת"א 28153-01-11 ד. נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

לפני בקשת הנתבעת לתקן טעות סופר בפסק דין (השמטה מקרית – לטענתה), שנפלה בפסק הדין מיום 26/3/15.

ביום 26/3/15 ניתן פסק הדין האמור, במסגרתו התקבלה תביעת התובע לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 8/6/04.

בפסק הדין נקבע כי הנתבעת תפצה את התובע בסכום של 96,221 ₪ (סעיף 72 לפסק הדין) ולאחר ניכוי מענק נכות בסך 12,786 ₪ (משוערך) שקיבל התובע מהמל"ל, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 83,435 ₪ (להלן: "סכום הפיצוי").

הנתבעת עתרה לתקן את פסק הדין באופן שמסכום הפיצוי יופחת סכום של 19,323 ₪ (נומינלי), אשר אין מחלוקת כי התובע קיבל מאת הביטוח הלאומי בגין דמי פגיעה, כמפורט בנספח ג' לתיק המוצגים מטעם הנתבעת. לטענת הנתבעת, מפסק הדין נראה כי נפלה טעות סופר, שכן בית המשפט ניכה את מענק הנכות מסכום הפיצוי אך את דמי הפגיעה לא ניכה ועל כן נוצרה תוצאה אבסורדית לפיה התובע מפוצה פעמיים בגין הפסדי שכר לעבר.

התובע טען בתגובתו כי לא ניתן לבצע את התיקון המבוקש במסגרת בקשה מכח סעיף 81 לחוק בתי המשפט, אלא נדרש להגיש ערעור על פסק הדין, שכן אין מדובר בהשמטה מקרית, אלא בהחלטה מכוונת שלא לנכות את דמי הפגיעה.

לחילופין, טען התובע כי לא היה מקום לנקות את דמי הפגיעה, שכן הכספים שולמו למעביד של התובע ולא לתובע ישירות, כמפורט בסעיף ה.7 לסיכומי התובע.