ת"א 28131-03-13

לפניי בקשת הנתבעת לחייב את התובעות בהפקדת ערובה להוצאות, וזאת על יסוד הוראת סעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט – 1999.

סעיף 353א' לחוק החברות קובע כך:

"הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה ... אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה... בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

ההלכה הפסוקה קובעת כי הכלל הוא שיש לחייב חברה בהפקדת ערובה אלא אם החברה הוכיחה כי ביכולתה לשלם את ההוצאות ככל שכאלו יפסקו נגדה, או שנסיבות הענין אינן מצדיקות חיוב בהפקדה (ראו – רע"א 10905/07 נאות אואזיס נ' זיסר – פורסם באתר נבו (13/07/08)).

במקרה שלפניי התובעות מסרבות לחשוף נתונים של ממש לגבי מצבן הפיננסי למעט מכתבים כלליים מאת שני בנקים שבהם מתנהלים חשבונותיהן "לשביעות רצון" הבנקים, ומכתב מאת רואה החשבון של החברה, אשר מציין כי התובעת 1 הינה חברה רווחית לאורך זמן וכי אין לה התחייבויות לרשויות המס שטרם הוסדרו. אני סבור כי לנוכח סירוב התובעות לחשוף נתונים קונקרטיים יותר לגבי מצבן הכלכלי הרי שאין מנוס מן הקביעה לפיה התובעות לא הרימו את הנטל המוטל עליהן לפי סעיף 353א', אולם לנוכח האמור במכתב רואה החשבון, אני סבור שניתן להסתפק בערובה בדמות כתב ערבות צד ג' על סך של 20,000 ₪, אשר ייחתם על ידי אחד מבעלי התובעות.

אשר על כן, אני קובע כי על התובעות להגיש כתב ערבות כנ"ל עד ליום 25/06/15.