ת"א 28059-10-15

בפני בקשה להורות למשיבה, באמצעות המחזיק שצוין בבקשה, להעביר, למכור, לעשות דיספוזיציה או להציג סחורת מזון המאוחסנת במחסן שבאחריות המחזיק, וזאת עד לבירור סופי של ההליכים המשפטיים בהליך שבין הצדדים.

הבקשה הוגשה במקביל לכתב תביעה שהגישה המבקשת, על סך כ-42 אלף ₪, בקשר לסכסוך כספי בין הצדדים. כן הוגשה בקשה להמצאה מחוץ לתחום.

בבקשתה טוענת המבקשת כי המשיבה הפרה הסכם בין הצדדים ובנוסף כי היא זכאית לקזז סכומי כסף בהתחשבנות ביניהם.

לטענת המבקשת, הודתה המשיבה בקשיים כלכליים וצירפה התכתבויות התומכות בכך, לטענתה, לכתב התביעה.

עוד טוענת המבקשת כי נודע לה שהמשיבה מפעילה לחצים לשם העברת הסחורה לספקים אחרים או להשיבה למשיבה – שהיא חברה זרה שמקום מושבה בתורכיה.

הבקשה נתמכת בתצהיר הבעלים והמנכ"ל של המבקשת, מר אלי ז'ק. בין השאר, צורף לבקשה העתק מהתכתבות עם המשיבה ובכלל זה הודעת המשיבה מיום 30.6.15 בדבר מצוקתה הכלכלית (נספח ח' לכתב התביעה).

בקשתה העיקרית של המבקשת הינה, למעשה, בקשה לצו הגבלת שימוש בנכס, כהוראת תק' 383 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. מבחניה של בקשה זו שקולים לאלו של בקשה למתן צו עיקול זמני.

בבוא בית המשפט לבחון קיומם של תנאים המצדיקים הטלת צו עיקול זמני, עליו לבחון התנאים הבאים:

1.קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה (תקנה 362 (א) לתקסד"א).

2.קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר, שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374 (ב) לתקסד"א).