ת"א 2802-07

לאחר שעיינתי בבקשה בתגובה ובתשובה דין הבקשה להידחות מהטעם שבית משפט סיים את מלאכתו עם מתן פסק הדין ונראה כי המשך ההתדיינות לגבי העיקול הזמני מסורה לסמכותו של ראש ההוצאה לפועל.

מאחר ובמסגרת התובענה הוטל עיקול זמני על דירת המגורים ובית משפט נתן פסק הדין המקבל את התובענה תקנה 381 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת כי העיקול הזמני ימשיך לעמוד בתוקפו עד שפסק הדין יבוצע ואילו תקנה 382 לאותן תקנות קובעת כי הוראות חוק ההוצאה לפועל יחולו על ביצוע העיקול הזמני ואם זכה התובע בתביעתו ימשיכו בפעולות לפי אותו חוק.

יבוא המבקש ויטען בצדק כי המשיב לא פתח תיק הוצאה לפועל ומניין יקבל את תרופתו שהינה ביטול העיקול בשים לב לטענתו כי שילם את מלוא החוב?

אכן אילו היה המשיב פותח תיק הוצאה לפועל בטרם שולם הסכום (ואינני נכנס כרגע לשאלה האם הפקדת הכסף בבית המשפט בהליך טען ביניים מהווה תשלום הכסף ואינני מחווה דעה האם ההליך נכון) היה רשאי המבקש להגיש בקשה בטענת פרעתי ולטעון כי קיים אחר פסק הדין עם הפקדת הכסף בקופת בית המשפט.

אולם מה יעשה המבקש כאשר תיק הוצאה לפועל לא נפתח? לדעתי הוא רשאי לפעול בהתאם לאמור בסעיף 84 לחוק ההוצאה לפועל הקובע:

"לא הגיש הזוכה בקשה לביצוע פסק הדין, רשאי החייב לבקש מרשם ההוצאה לפועל הוראות בדבר קיום פסק הדין, ויהא פטור מאחריות אם פעל בתום לב לפי הוראות רשם ההוצאה לפועל".

לכן רשאי המבקש לפנות ללשכת ההוצאה לפועל ולהגיש בקשה לרשם ההוצאה לפועל לקבלת הוראות לרבות בקשה לביטול פסק הדין. כפי שהראיתי הטיפול בעניין ביצוע העיקול מועבר לאחר מתן פסק דין ללשכת ההוצאה לפועל. לכן מכח כך הסמכות להורות על ביטול העיקול משניתן פסק הדין מסורה לרשם ההוצאה לפועל. אם תאמר אחרת הרי בית משפט יאלץ להיגרר לדיונים כגון האם החייב פרע את פסק הדין עניין המסור לסמכות רשם ההוצאה לפועל. בענייננו הצדדים חלוקים לדוגמא האם המבקש שילם את מלוא פסק הדין (אם כי הפער ביניהם קטן). הסמכות לדון בשאלה זו מסורה לרשם ההוצאה לפועל.

לאור זאת אני מורה על דחיית הבקשה. המבקש יפנה ללשכת ההוצאה לפועל לקבלת הנחיות מתאימות.