ת"א 28-05-08 (קטין) נ' עיריית אום אל פחם ואח'

לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נקי גוף, שנגרמו לתובע, לטענתו, ביום 21.01.2005 בעת שמעד בכביש בעיר מגוריו.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

התובע יליד 1994, במועד התאונה היה בן 11 שנה וכיום הינו כבן 20 שנה.

על-פי הנטען בכתב התביעה, במועד הנקוב, בעת שהלך התובע באחד הרחובות בעיר מגוריו אום אל פחם, לפתע "נתקל בתעלת ניקוז שנמצאת באמצע הכביש עקב כך נפל ונחבל ברגלו" (להלן: "התאונה").

כתוצאה מהפגיעה סבל התובע משבר בעצם ירך שמאל, עבר ניתוח בהרדמה כללית לשחזור סגור של השבר וקיבוע ע"י מסמרים אלסטיים תוך לשדיים. לאחר ששוחרר התובע לביתו ביום 27.01.2005 היה במעקב אצל רופא אורתופד ילדים וכן טופל בפיזיותרפיה. ביום 06.10.2005 עבר ניתוח להוצאת המסמרים ולאחר מכן המשיך בטיפולי פיזיותרפיה והיה במעקב אורתופדי.

לטענת התובע, התאונה ארעה בשל רשלנות הנתבעת שלא דאגה לתקינות ובטיחות הרחובות שבתחום שיפוטה ולא פעלה להסרת מפגעים המהווים סכנה לשלומם וביטחונם של הולכי רגל. התובע הקדיש חלק ניכר מסיכומיו לטענה בדבר קיומו של נזק ראייתי עקב השמדת תמונות מקוריות שהעביר התובע לנתבעת ואשר מתעדות את המפגע לפני ואחרי תיקונו ע"י הנתבעת, זאת לאחר שפנה אליה אביו של התובע והתריע בפניה על אירוע התאונה וקיומו של המפגע. לשיטת התובע, השמדת התמונות כאמור מביאות להעברת נטל ההוכחה אל שכמי הנתבעת להוכיח, כי לא הייתה התרשלות מצדה שגרמה לקרות התאונה. באשר לנזק, צירף התובע חוות דעת רפואית מטעמו ערוכה ע"י ד"ר ע. יונס, אשר קבע כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות רפואית בשיעור 15% לצמיתות בגין השפעה בין קלה לבינונית על כושר הפעולה הכללי לפי סעיף 35 (1)(ב)(ג) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (להלן: "תקנות המל"ל") ונכות נוספת בשיעור 5% לצמיתות בגין קיצור רגל ימין ב- לעומת רגל שמאל, בהתאם לסעיף 47 (5)(ב) לתקנות המל"ל.

הנתבעת הכחישה את עצם קרות התאונה ונסיבותיה וכן כפרה בחבותה לגרם התאונה. לטענתה, התובע לא השכיל להוכיח קיומו של מפגע, כנטען על ידו, שבעטיו ארעה הפגיעה. לגרסתה, עדותו של התובע רוויה סתירות מהותיות שמאיינות אפשרות מתן אימון בגרסתו באשר לאופן קרות התאונה, מה עוד שעדותו הינה עדות בעל דין יחידה שאין לה כל סיוע, על כל הכרוך בכך. עוד נטען, כי בהתאם לחוות דעת שהוגשה מטעם הנתבעת, על ידי ד"ר ג. ביאליק, לא נגרמה לתובע נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה, שכן, לשיטתו, הקיצור ברגלו של התובע עקב התאונה הינו עד שאינו מזכה את התובע באחוזי נכות, בהתאם לסעיף 47 (5)(א) לתקנות המל"ל.

בשל הפערים בחוות הדעת מונה ד"ר ר. דקואר, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, אשר קבע כי בעקבות התאונה נגרמה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור 5% בגין ההבדל באורך הגפיים התחתונות שהינו ומעלה, לפי סעיף 47 (5)(ב) לתקנות המל"ל.

העדויות

מטעם התובע העיד הוא עצמו ואביו, מ' א' מ' א' .