אוזן ואח' נ' גילת מושב עובדים להתיישבות שיתופית

לפני תביעה לפיצוי התובעים, אשתו ובנו של מר אליהו אוזן ז"ל, בגין עקירת פרדס לימון, שהיה נטוע בחלקה ב' אותה החזיקו בזמנו במושב. מר אליהו אוזן ז"ל מסר לנתבעות את חלקה ב' לצורך הרחבת המושב. התובעים טוענים כי מגיע להם פיצוי בגין עקירת פרדס הלימון, כפי שניתן לחברי אגודה אחרים שהיה להם לול/מטע, בחלקות ב' שפינו עבור הרחבת המושב. התובעים טוענים כי האגודה הבטיחה לתת להם פיצוי כמו לחברי האגודה האחרים.

תביעה זו הוגשה לאחר שהתקבל פסק דין בתביעה שהגיש יוסף זכות נגד המושב, במסגרתה נפסקו לו פיצויים בגין עלויות הקמה מחדש של מטע אפרסקים (ת"א 37470-06-13), (פסק דין מיום 29.01.16), (להלן: "פסק דין זכות").

עובדות רלוונטיות  

1. הנתבעת 1 הינה אגודה שיתופית (להלן: "המושב" או "האגודה").

2. הנתבעת 2 הינה עמותה רשומה שהוקמה ע"י הנתבעת 1, שמטרתה ליזום להקים ולקיים שכונות מגורים במושב גילת.

3. התובעים הינם אם ובנה - אשתו ובנו של מר אליהו אוזן ז"ל - והם ו/או מי מהם, בעלי הזכויות במשק 23.

4. בשנת 1991 או בסמוך לכך הייתה ברשות התובעים חלקה ב', של משק 23. החלקה הייתה מצויה במרכז המושב.

   אין חולק כי בחלקה היה נטוע פרדס לימונים. התובעים טוענים כי דובר בפרדס ירוק ומניב ואילו הנתבעות טוענות כי דובר בפרדס יבש חולה ונטוש, שלא הייתה הצדקה כלכלית להחזיקו.

5. בתחילת שנות ה – 90 החליט המושב לבצע הרחבה במושב. לשם ביצוע תכנית זו, נזקק המושב לחלקות ב' של חברי המושב, ובהן - לחלקות ב' - של התובעים, של אהרון אוזן וגם של יוסף זכות (ראה בעניין זה בין היתר סעיף 3 לפסק דין זכות), וכן לחלקות ב' נוספות.

6. אהרון אוזן ז"ל, נדרש למסור את החלקה שלו למושב (סעיפים 5, 43, 53 לפסק דין זכות), וכך גם יוסף זכות וכך גם אליהו אוזן ז"ל ו/או התובעים. הפרדס שהיה נטוע על חלקה ב' של התובעים נעקר בשל מסירת חלקה ב' לאגודה. מסירת החלקה ו/או העקירה של הפרדס הייתה בין שנת 93 לשנת – 94 (פרו' עמ' 56 שורה 19).

7. אין חולק שכל הנ"ל קיבלו בתמורה למסירת חלקה ב', זכות למגרש, ללא תשלום דמי פיתוח. כמו כן ניתנה להם אפשרות לקבל קרקע חקלאית חליפית.