חדד נ' חלפון ואח'

תמצית הטענות בכתב התביעה

לפניי תביעתה של התובעת, הגב' פביאן סלוי חדד פורט, כנגד הנתבעים, חלפון שמי וסמדר, לאכיפת חוזה מכר של דירה, לצו הצהרתי, לצו עשה להעברת זכויות במקרקעין, וכן לסעד כספי בסך של 237,600 ₪ בגין דמי שכירות ראויים ופיצויים מוסכמים.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 21.9.2016 נחתם במשרד עו"ד ירון יטיב וליאור בן עמי, בעיר אשקלון, זיכרון דברים בין התובעת והנתבעים, לפיו הנתבעים מכרו את הזכויות בדירה לתובעת, כנגד תמורה מוסכמת בסך של 950,000 ₪ (להלן: "זיכרון הדברים").

עוד נטען בכתב התביעה, כי על פי המוסכם בזיכרון הדברים, העבירה התובעת לנתבעים ביום 27.10.2016, את הסך של 100,000 ₪ וגם נשאה בשכר המתווך בסך 21,000 ₪.

התובעת ציינה, כי המתווך פנה אליה וביקש ממנה להעביר סך נוסף של 20,000 ₪, לדבריו "על חשבון זיכרון הדברים ולשמירת הדירה" והתובעת אכן העבירה ביום 24.8.2016, סכום זה לחשבון שמסר לה המתווך, בשתי העברות בנקאיות בנות 10,000 ₪ כל אחת.

לטענת התובעת, למרות שנקבע בין הצדדים כי יומצאו אישורי הזכויות ואף נקבע מועד למסירת החזקה, בחלוף כחודשיים מעת החתימה על זיכרון הדברים, הרי שעד ליום הגשת התביעה לא נעשה כן, והנתבעים, לטענתה, מתחמקים מלחתום על הסכם מכר סופי.

התובעת מדגישה כי לפי סע' 12 לזיכרון הדברים, ככל שלא נחתם הסכם נוסף, יש לראות בזיכרון הדברים כהסכם מכר מחייב לכל דבר ועניין.

לדידה, הנתבעים פועלים בחוסר תום לב בולט, נמנעים מלקיים את חיוביהם על פי ההסכם, וגורפים לכיסם מדי חודש דמי שכירות בגין השכרתה, ואף פועלים להניא את התובעת מהמשך קיום ההסכם.

התובעת עתרה לאכיפתו של ההסכם וכן לקבלת דמי שימוש ראויים בדירה בסך של 2,900 ₪ כפול 44 חודשים, פיצוי מוסכם בסך של 95,000 ₪ וסכום נוסף בגין עגמת נפש, אבדן זמן, טרחה והוצאות בסך של 15,000 ש"ח.

לכתב תביעתה צירפה התובעת את המסמכים הבאים: