ת"א 27685-10-11 פ' נ' כחלון ואח'

פתח דבר:

1. התובע, מ' פ', קטין יליד 13.1.1998, נפגע בתאריך 8.10.2009, בהיותו כבן 12, בתאונת דרכים. המיניבוס שבו נסע התובע התהפך ולכד את התובע תחתיו. בסיוע עוברי אורח חולץ התובע ופונה לבית החולים. התובע הגיש את תביעתו באמצעות הוריו ואפוטרופסיו הטבעיים (להלן: "האם והאב") נגד נהג המיניבוס, צורי כחלון, ונגד מבטחת המיניבוס בביטוח חובה, שירביט חברה לביטוח בע"מ..

    

2. אין חולק כי התאונה היא תאונת דרכים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), וכי התובע זכאי לפיצוי לפי חוק זה. המחלוקת נסובה סביב השאלה אם נותרה לתובע נכות תפקודית כתוצאה מהתאונה, ומה סכום הפיצוי המגיע לתובע.

    

3. לאחר התאונה פונה התובע באמצעות ניידת מגן דוד אדום לבית החולים ברזילי באשקלון (להלן: "בית החולים"), שם נמצאו פצעים קרועים בשתי הברכיים, פצעים שטחיים בכפות הרגליים, ושפשופים עמוקים על ירך שמאל, שוק ימין ומרפק ימין. התובע אושפז במחלקת טיפול נמרץ ילדים ולאחר מכן במחלקת ילדים עד ליום 3.11.2009 (בסה"כ אושפז התובע למשך 27 ימים). עם הגיע התובע לבית החולים נוקו הפצעים השונים בגפיים התחתונות, באמת יד ימין, בגב ובכתף שמאל ועברו הטריה (הסרת הרקמות הפגועות) ותפירה של הקרעים באמצעות הליך ניתוחי בהרדמה כללית. הניתוח בוצע ביום התאונה (8.10.2009). ניתוח נוסף בוצע בתאריך 12.10.2009 (בעת ההרדמה השנייה נשברה לתובע שן). במהלך אשפוזו נבדק התובע גם אצל רופאי ילדים, רופא שיניים, פסיכולוג, ואורתופד.

    

   לאחר שחרורו מבית החולים ביום 3.11.2009 המשיך התובע בטיפול במרפאות החוץ של בתי החולים ברזילי וסורוקה במשך כשנה לשם סגירה וריפוי של הפצעים הפתוחים, תוך טיפול לסירוגין באמצעות משחות נוגדות זיהום ונוגדות דלקת עד לסגירת הפצעים. לאחר החלמת הפצעים בוצע הליך טיפולי שהתבסס בעיקר על חבישות לחץ, חבישות סיליקון והזרקת סטרואידים לתוך הצלקות.

    

4. נוכח מהות הפגיעה המתוארת לעיל, מינה בית המשפט מומחה רפואי בתחום הכירורגיה הפלסטית – פרופ' ליאור רוזנברג – אשר בדק את התובע ביום 24.7.2012 ונתן את חוות דעתו ביום 2.10.2012.

    

   בחוות הדעת נקבע כי לא סביר שתחול בעתיד הטבה ניכרת לעין במצב הצלקות וכי סביר שאלו עתידות להפריע לתובע במהלך שגרת יומו כנער צעיר. זאת, בעיקר על בסיס התנהגותי, לאמור, פגיעה בתדמית הגוף של התובע. המומחה קבע כי הואיל ונותרו לתובע צלקות באזורי הגוף השונים (ביד, בגב וברגליים) נכותו של התובע מתאימה לתקנה 75 (1) ג' העוסקת ב"צלקות נרחבות באזורים מרובים". סע' זה מקנה לתובע 20% נכות צמיתה שלא עתידה להשתנות גם אם יבצע התובע בעתיד טיפולים מוצלחים שונים. עוד קבע המומחה כי יש מקום לשקול הפעלת תקנה 15 עקב אפשרות השפעה עתידית על תדמית הגוף.