ס.ב. ניהול מקרקעין בע"מ נ' מגדל השעון ביפו בע"מ

לפני ביהמ"ש תביעה לתשלום חוב בגין יתרת הלוואה וטענה נגדית לקיזוז בגין חוב נטען של התובעת שהומחה לנתבעת.

הגשת כתבי טענות ודיונים

1. התובעת הגישה בתאריך 11.1.24 כתב תביעה בו ביקשה לחייב הנתבעת לשלם לה הסך של 606,100 ₪. הנתבעת הגישה כתב הגנה בתאריך 7.3.24 והתובעת הגישה בתאריך 19.3.24 כתב תשובה לכתב ההגנה. ביהמ"ש נתן צו להגשת ראיות בתאריך 16.5.24. התובעת הגישה ראיותיה בתאריך 4.6.24 והנתבעת, לאחר שביקשה וקיבלה ארכה, בתאריך 8.7.24. הדיון הראשון התקיים בתאריך 25.9.24 ובו ביהמ"ש קבע מועד לשמיעת ראיות. הדיון השני התקיים בתאריך 1.4.25 ובו נחקרו מטעם התובעת מנהלה מר ברוך סער (להלן: "ברוך"), ומטעם הנתבעת רו"ח מוטי בלבול ומנהלה מר יעקב לב (להלן: "יעקב"). ביהמ"ש נתן בתאריך 30.4.25 צו להגשת סיכומים. התובעת הגישה סיכומיה בתאריך 6.5.25 והנתבעת, לאחר שביקשה וקיבלה ארכה עד למועד פרסום פרוטוקול שמיעת הראיות, בתאריך 8.6.26. התובעת ביקשה בתאריך 9.6.25 רשות להגשת סיכומי תשובה שנכללו בבקשתה ולאחר שביהמ"ש התיר לנתבעת להביא עמדתה, קיבל הבקשה בתאריך 26.6.25.

   דיון והכרעה

2. על ביהמ"ש לקבוע האם יש לחייב הנתבעת לשלם לתובעת יתרת חוב בגין הלוואת הבעלים ומהו הוא גובה החוב, והאם יש לקזז מחוב זה, חוב של התובעת לחברה אחרת, בגין מימון הקצאת מניות של הנתבעת לתובעת, שהומחה לנתבעת, ואם כן האם נותרה יתרת חוב. להלן טענות הצדדים:

    

   טענות התובעת

3. התובעת טענה בכתב התביעה שהנתבעת הוקמה בשנת 1999, למטרת הקמת בניין מגורים להשכרה (בן 95 דירות, שטחי מסחר ו- 2 קומות חניון תת קרקעי), ברחוב מרזוק ועזר 11 תל-אביב, כאשר התובעת הייתה בעלת 20% בנתבעת וכי היא הייתה בעלת 122,000 מניות אצל הנתבעת החל מיום יסודה של הנתבעת ועד לשנת 2022. עוד טענה, שבעת יסוד התובעת העניקו בעלות המניות הלוואות לנתבעת לצורך רכישת המקרקעין מאת חברת חלמיש ולמעשה כספים אלו אפשרו את פעולת הנתבעת ומהותה עוד בשנת 1999 (רכישת המקרקעין) וכי במרוצת השנים נוצרו סכסוכים עסקיים בין בעלות המניות וסכסוכים אלה באו לידי סיום בחודש מרץ 2022 עם השלמת ביצועו של פסק דין שנתן בית המשפט העליון ועל פיו נמכרו מניותיה של התובעת בנתבעת לבעלת המניות האחרת בנתבעת, היא חברת תינהב חברה לבנייה ופיתוח (1990) בע"מ (להלן: "תינהב"). עוד טענה, שבית המשפט העליון קבע כי תמורת הסך של 25.25 מיליון ₪, תועברנה מניותיה בנתבעת לתינהב, וכך אכן בוצע בפועל בחודש מרץ 2022 ובכך הושלם ביצוע פסק הדין. עוד טענה, שפסק הדין קבע רק את החיובים שבינה לבעלת המניות הנוספת ואיננו נוגע כלל וכלל ביתרת הלוואות הבעלים שהיא העמידה לנתבעת וכי עניין זה של גובה החזר הלוואות הבעלים המגיע לה מאת הנתבעת כבר נקבע בהחלטה חלוטה של בית המשפט המחוזי ובהתאם לפסיקתא מתאריך 6.12.15 ועמד על סך מקורי של 5,259,750 ₪ (נכון לתאריך 2.4.15). עוד טענה, שהנתבעת הכירה והסכימה להחלטה זו ואף שילמה באורח חלקי חלק מהלוואת הבעלים ותובענה זו הינה אך ורק בגין הרכיב של יתרת הלוואות הבעלים שטרם הוחזרה ואשר ערכה ליום הגשת התובענה עומד על הסך של 606,100 ₪.

    

4. עוד טענה, שגם בדו"חותיה הכספיים של הנתבעת יש סכום לא שנוי במחלוקת בסך של 408,148 ₪ נכון לתאריך 31.12.16. עוד טענה, שמועד ההיפרדות שלה מאחזקותיה אצל הנתבעת נקבע לחודש מרץ 2022 והיה מדובר בהלוואות בעלים שאין ולא היה להם מועד פירעון קבוע ונקוב, ולכן לא תיתכן העלאת כל טענה בדבר "התיישנות" שכן הנתבעת בחרה מטעמיה שלה (ללא שהיה מועד פירעון נקוב) להחזיר את מרבית הסכום עוד בתאריך 31.12.16, ולמעשה רק בחודש מרץ 2022 מועד ההיפרדות שנקבע בהתאם להחלטתו של בית המשפט העליון התגבשה החובה של הנתבעת להחזרת הלוואות הבעלים הנותרות כלפי מי שאינו בעל מניות בה, דהיינו חבות זו קמה רק במועד ההפרדות. עוד טענה, שגם קביעת רשויות המיסוי מחזקת את האמור היטב שכן קביעת מנהל מס שבח משנת 2023 ממחישה היטב כי הלוואות הבעלים טרם הוחזרו לה (נכון לשנת 2023), וכי התשלום בסך של 25.25 מיליון ₪ מהווה תשלום על מניות בלבד ולא החזר כלשהו של הלוואת בעלים.

    

   טענות הנתבעת