ת"א 275-09-09 כ' נ' אלון טבעון בע"מ ואח'

ב"כ הצדדים הסמיכוני ליתן פסק דין על דרך הפשרה כאמור בסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 . במסגרת הסדר דיוני זה, הסכימו הצדדים, כי התביעה יכולה להתקבל או להידחות בחלקה או כולה. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

התובע יליד שנת 1968 נפגע על פי הנטען בכתב התביעה בשלוש תאונות עבודה. לאור קביעת המל"ל, אין לתובע טענה לנכות צמיתה בעקבות התאונות (פרוטוקול דיון מיום 14.2.12).

תאונה ראשונה מיום 22.8.2002.

על פי הנטען בכתב התביעה, במועד התאונה, בעת שעבד התובע על כלי עבודה "קונגו" ותוך כדי הרמתו, נתפס גבו של התובע והוא נאלץ לשבת לנוח. התובע טוען, כי יש להטיל בנסיבות אחריות על הנתבעת המעבידה מכיוון שהנהיגה שיטת עבודה לא בטוחה, לא דאגה לבטיחות עובדיה ולא סיפקה לתובע כליי עבודה מתאימים. תביעת התובע למל"ל לקבלת דמי פגיעה נדחתה בשל התיישנות הגשת התביעה.

הנתבעות טוענות, כי דין התביעה נגדן בגין תאונה זו להידחות בשל שיהוי בלתי סביר של התובע בהגשת התביעה ובשל היעדר אחריות. בנוסף, אין המדובר באירוע תאונתי. התובע רגיל לעבוד עם קונגו ומדובר במכשיר קל משקל שאינו כבד ועסקינן בעבודה שגרתית. לטענתן, התובע פנה אליהן לראשונה רק בחודש דצמבר 2005 אז ביקש טופס ב"ל 250, כאשר בטופס האמור אין כל תיאור של נסיבות התאונה אלא רק שהתובע נפגע בגבו. בנוסף, טוענות הנתבעות, כי לתובע עבר רפואי וזאת ללא כל קשר לתאונה הנטענת. עוד ציינו הנתבעות, כי התובע לא נעדר אף יום מעבודתו בשל תאונה זו והתובע עצמו מייחס את כל הפסדיו לתאונה השלישית. הנתבעות מציינות, כי יש אף לנכות ניכוי רעיוני של תגמולי המל"ל אותם יכול היה התובע לקבל לו היה מגיש תביעתו במועד.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים באשר לתאונה זו מצאתי, כי דין התביעה להידחות, לאחר שגם במסגרת ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים לא הניח התובע ולו תשתית ראייתית מינימלית שבשלה יש לקבל את התביעה. מאחר ומצאתי לדחות את התביעה מצאתי לנמק בקצרה את הנימוקים לכך.