ת"א 27457-07-13 כהן נ' סלע ואח'

כללי

לפני בקשת הנתבעות (להלן: "המבקשות") להתיר להן להביא ראיות לסתור את החלטות הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי בהתאם לסעיף 6ב סיפא לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, לפיה, נותרה לתובעת (להלן: "המשיבה") נכות צמיתה בשיעור של 20% לפי סעיף 42 (1) ד' II לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, הקשורה לפגיעה בכתף שמאל הימנה סובלת המשיבה.

המשיבה, ילידת 1944, נפגעה בתאונת דרכים ביום 24.7.06 בהיותה הולכת רגל, כאשר חצתה את הכביש במעבר חציה. בעקבות התאונה נפגעה המשיבה בחלקי גוף שונים ובעיקר נפגעה בגב ובכתף.

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

הבקשה

המבקשות טוענות כי הוועדות השונות לא התייחסו לעברה הרפואי של התובעת, ובמקרים מסוימים לא עמד לנגד עיניהם תיקה הרפואי הכללי בנכות כללית. בהחלטות הועדות השונות לא ניתן כל ביטוי לנכות הכללית אשר נקבעה לה באותו איבר בדיוק, קודם לאירוע מושא תיק זה.

המבקשות טוענות כי בניגוד לוועדות אשר דנו בעניינה של המשיבה במהלך השנים 2010, 2011, הרי שהוועדה שדנה בעניינה של המשיבה בשנת 2012, לא עשתה כן וקבעה כי מצבה הרפואי בכל הקשור בכתף שמאל, הוחמר. בהתאם, העלתה את שיעור הנכות מ- 10% ל- 20% זאת מבלי שעמד לנגד עינה התיעוד הרלוונטי ממחלקת נכות כללית ומבלי שהתייחסה לעברה הרפואי העשיר ולמצב רפואי קודם לתאונה. המבקשות טוענות כי די באמור כדי להטיל ספק בקביעות הוועדה הרפואית של המל"ל ולאפשר להן להביא ראיות לסתור את קביעות המל"ל.

המשיבה הגישה תגובתה לבקשה וטענה כי התיעוד בדבר מצבה הרפואי הקודם לא נעלם מעיניהם הפוסקים וכי העובדה כי בשנת 2012 אכן התרשמה הוועדה כי קיימת החמרה במצבה הרפואי של המשיבה, אינו מעיד על פגמים בקבלת ההחלטה. עוד טענה המשיבה, כי הנכות אשר נקבעה במסגרת נכות כללית הינה בכתף ימין לפי סעיף 41 (4) ב' לתקנות המל"ל. הוועדה הרפואית אשר דנה בעניינה כאמור ביום 11.6.03 למתן חוות דעת אורטופדית (אשר צורפה לבקשה) שם נרשמה התייחסות בסעיף "ממצאי הבדיקה" לכתף שמאל, טעתה, כך לטענת המשיבה וזאת ניתן ללמוד מכך שבתום אותה וועדה נקבעה נכות בשיעור 15% בכתף, ללא התייחסות לצד, ולפי הסעיף שנרשם עולה כי המדובר בכתף ימין, סעיף 41 (4) (ב). על יסוד כך טענה המשיבה כי המדובר בטעות ברישום ולא בעניין שיש בו כדי להוליד נכות קודמת בכתף שמאל.

המשיבה טענה כי הוועדות השונות, לאחר התאונה, התייחסו לתיעוד הרפואי ממחלקת מיון לפיו המשיבה נפגעה בתאונה בכתף שמאל. עוד טענה המשיבה כי רק בנסיבות חריגות תותר הבאת ראיות לסתור את קביעות המל"ל ונסיבות המקרה כאן אינן חריגות ואינן מצדיקות העתרות לבקשה.

דיון ומסקנות

המסגרת הנורמטיבית

הרשות להבאת ראיות לסתור קביעת דרגת נכות לפי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ניתנת אך במקרים חריגים, בנסיבות יוצאות דופן אם ביהמ"ש השתכנע שבנסיבותיו של המקרה מן הצדק להתיר זאת, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

הלכה היא כי תתאפשר הבאת ראיות לסתור במקרים חריגים בלבד ובקווים כלליים, הצביע בית המשפט העליון על שני סוגים של טעמים, שיהיה בהם כדי להצדיק מתן ההיתר:

האחד - טעמים משפטיים כמו פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי והשני - טעמים עובדתיים כבדי משקל כמו שינוי מהותי במצבו של התובע.

(רע"א 1193/90 מ"י נ. הפול חברות הביטוח הישראליות בע"מ, מה(4) 230; בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4) 505 (1985) וע"א 5779/90 הפניקס הישראלי נ' טיארה, פ"ד מה (4) 77 ).