שמואלי נ' נ.ת.ע. אבן גבירול 2 הרצליה בע"מ

לפני תביעות הדדיות בהמשך לעסקת תמ"א 38/1 שנערכה בין התובעת ואחרים ולבין הנתבעת.

רקע

1. ביום 26.7.11 נחתם הסכם תמ"א בין התובעת ושאר דיירי הבניין ולבין הנתבעת. ביום 26.3.12 נחתמה תוספת ראשונה להסכם התמ"א. ביום 28.8.12 נחתמה תוספת שנייה להסכם התמ"א.

    

2. היתר הבנייה התקבל ביום 8.3.15. הנתבעת התגוררה בדירה במהלך מרבית תקופת הבנייה. עבודות הבנייה נמשכו ארבע שנים והסתיימו ביום 6.11.18, עת הוצא טופס 4, ולטענת התובעת באיחור לעומת מועד המסירה החוזי ואילו לטענת הנתבעת לפי המועד החוזי.

    

3. סמוך לאחר קבלת הדירה, גילתה התובעת כי הגינה הצמודה לדירתה שקיבלה בעקבות עבודות הבנייה ובמסגרת ההסכם, שונה בתכלית ממה שהובטח לה וכן גילתה ליקויי בנייה רבים, כולל ליקויים שגרמו לרטיבות בדירה ולרבות תכנון לקוי של מסתור הכביסה בדירה. פניות התובעת אל הנתבעת בנושאים אלה לא הועילו.

    

4. בחודש אוגוסט 2019 קיבלה התובעת מהמהנדס ושמאי המקרקעין עמית זיו חוות דעת ביחס לליקויי הבנייה וחוסר ההתאמה בנושא הגינה.

    

5. בחודש מאי 2020 הגישה התובעת את התביעה הנוכחית, בה היא עותרת לחייב את הנתבעת בסכום של 62,335 ₪ בגין ליקויי בנייה, 3,400 ₪ עבור דמי שכירות ראויים למשך תקופת התיקונים, בה לא ניתן יהיה לגור בדירה, 134,990 ₪ בגין ירידת ערך, 174,444 ₪ בגין פיצוי מוסכם על איחור במסירת הדירה, 7,605 ₪ בגין עלות חוות הדעת מטעמה, 15,987 ₪ עבור ביצוע עבודות התאמה בחדר האמבטיה על ידי קבלן מטעם התובעת נעשה עקב חוסר גישה למסתור הכביסה, 768 ₪, שערוך עלויות חוות הדעת והתשלום לקבלן עד הגשת התביעה ו-50,000 ₪ בגין עגמת נפש.