ת"א 27427-10-16 שפירא נ' יובל אלון חברה לבנין בע"מ

בפניי בקשה למתן צו עשה זמני המורה למשיבה למסור למבקשת את החזקה בדירה שרכשה ממנה.

הבקשה הוגשה מבלי שהוגשה תובענה.

על פי הנטען בבקשה, המבקשת רכשה מהמשיבה דירה, שילמה לה את מלוא התמורה והשיבה לה את הערבויות. לאחר מכן, ובטרם נמסרה הדירה למבקשת, טענה המשיבה כי למבקשת חוב בסך 25,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. המבקשת כופרת בקיומו של חוב זה. הואיל וסרבה לשלמו, לא מסרה לה המשיבה את החזקה בדירה. המבקשת טוענת כי מדובר בהפרה של הסכם המכר.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה נחה דעתי כי דינה להידחות מחמת שורה של טעמים, כמפורט להלן.

אי הגשת תובענה

תקנה 363(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") מסמיכה את בית המשפט "ליתן סעד זמני בטרם הוגשה תובענה, אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות הענין". בפסיקה נקבע כי בהתאם לתקנה זו "נדרשים טעמים מיוחדים למתן סעד זמני טרם הגשת התובענה" (רע"א 3271/09 עזבון המנוחה רבקה מבורך ז"ל ואח' נ' אחמד סראחן ואח' (28.4.09) בפסקה 4 להחלטה).

במקרה זה המבקשת לא הצביעה על טעמים כלשהם, ובוודאי שלא על טעמים מיוחדים, המצדיקים מתן סעד זמני בלא שהוגשה תובענה.

אי התקיימות התנאים למתן סעד זמני

בהתאם לתקנה 362 לתקנות, שניים הם התנאים שעל מבקש סעד זמני להוכיח על מנת לזכות בבקשתו: האחד – על המבקש להוכיח קיומה של זכות לכאורה שעל בסיסה זכאי הוא לסעד זמני עד תום הדיון. במסגרת זו על המבקש להצביע על סיכויים טובים לזכות בהליך העיקרי, או לכל הפחות על קיומה של שאלה רצינית העומדת לדיון. השני – על המבקש להראות שמאזן הנוחות נוטה לטובתו, דהיינו שהנזק שייגרם לו מאי מתן הצו עולה על הנזק שייגרם למשיב אם הצו יינתן.

במקרה זה קיימת בין הצדדים מחלוקת בנוגע לקיום הסכם המכר, דהיינו בשאלה אם שילמה המבקשת את מלוא התמורה והיא זכאית לקבל את החזקה בדירה, כגרסתה, או שמא נותר לה חוב ועליה לשלמו כתנאי לקבלת החזקה. מעיון בהתכתבות בין הצדדים, שצורפה לבקשה, עולה כי המחלוקת ביניהם היא ביחס לסכום של 25,000 ₪, שלטענת המשיבה לא נדרשה בדרישת התשלום האחרונה בשל טעות טכנית.

לא ניתן בשלב זה להעדיף טענותיו של צד אחד על פני טענותיו של הצד האחר.