ת"א 27423-12-13 שטיינר נ' עיריית קרית אתא

החלטה זו ניתנת לאחר שהופסק הדיון שהתנהל בתביעה, עקב בקשה שהעלה ב"כ התובעת במהלך חקירת המצהיר מטעם הנתבעת, לפסילת ביהמ"ש.

אקדים ואומר כי דין הבקשה להידחות.

המחלוקת בין הצדדים וטענותיהם נפרשו בהרחבה בהחלטתי מיום 8/10/15, בה נדחתה בקשת התובעת לתיקון כתב התביעה. אין בכוונתי לחזור על כל ההשתלשלות שפורטה בהחלטה וגם לא על הנימוקים שעמדו בבסיסה. אביא להלן אך את עיקר הדברים וככל שאלה רלוונטיים להחלטה בבקשת הפסילה.

התובעת, בעלים של חלקת קרקע הידועה כחלקה 244 גוש 11017, בקרית אתא. החלקה משמשת החל משנת 83, למעט הפסקה קצרה בשנות ה- 90, כמגרש חנייה של הנתבעת וזאת מכוח צו שהוצא עפ"י חוק הרשויות המקומיות, (שימוש ארעי) במגרשים ריקים, תשמ"ז – 1987 (להלן: "חוק המגרשים הריקים") אשר חודש מפעם לפעם לאורך השנים.

ביום 26/6/13 הוציאה הנתבעת, באמצעות המנכ"ל שלה, הודעה בדבר הארכת הצו שניתן ביום 26/5/08, ל- 5 שנים נוספות; התובעת הגישה ערר על החלטה זו של הנתבעת, בבימ"ש לעניינים מקומיים בקרית ביאליק.

בטרם נידון הערר הוגשה התביעה שלפני, במסגרתה טענה התובעת כי הנתבעת פלשה לרצועה הנמצאת בקצה הצפוני של החלקה וסללה בה מדרכה, מבלי שחוק המגרשים הריקים יאפשר לה לעשות כן. בתביעתה, מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום דמי שימוש ראויים, עבור התקופה בה החזיקה ברצועה זו ולחייבה לשלם דמי שימוש ראויים בגין כל החלקה בתקופה שבה הערר היה תלוי ועומד ולמעשה עד מועד הגשת התביעה. בנוסף, היא מבקשת לחייב את הנתבעת בהשבת הסכום ששילמה בגין היטל כבישים, בטענה כי החוק קובע שכל עוד עומד הצו בעינו, תיחשב הרשות כמחזיקה במגרש והיא לא תחייב את בעל המגרש בתשלומי חובה בגינו.