ת"א 27343-03-14 גוטליב ואח' נ' זינו ואח'

הנתבע שכנגד עותר להורות על דחיית התביעה שכנגד על הסף בשל כך שראיות התובע שכנגד לא הוגשו בה במועד שנקבע לכך; התובע שכנגד מתנגד לכך. עיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה שהגישו הצדדים.

1.בהחלטה מיום 16.1.2016 הותר לנתבע להגיש תביעה שכנגד וניתנו הוראות מפורטות לשם המשך הבירור. בתוך כך נקבע כי מלוא ראיות הנתבע במעמדו כתובע שכנגד תוגשנה בתצהירים עד יום 1.6.2016 ומלוא ראיות התובע במעמדו כנתבע שכנגד תוגשנה באותו אופן עד 1.7.2016, כשהגשת התצהירים כפופה להחלטה קודמת מיום 16.3.2015. בשים לב למועדים הללו נקבע קדם-משפט מסכם ליום 13.7.2016, בנוכחות בעלי-הדין. במקביל נקבע מועד לדיון הוכחות בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד ליום 11.9.2016. הוטעם כי ימי פגרה יבואו במניין ובשים לב לתאריכים שנקבעו לדיון – לא תינתנה ארכות ביחס למועדים שננקבו, ועל הצדדים להקפיד על קיומם [שם, בחלק ג' סע' 4 עד 8].

2.חרף החלטה זו, לא הוגשו תצהירי התובע שכנגד במועד שנקצב לכך; גם בקשה להארכת המועד לא הוגשה. כפועל יוצא הוגשה ביום 26.6.2016, בחלוף למעלה משלושה שבועות מן המועד שנקבע להגשת תצהירי התובע שכנגד, הבקשה שלפני.

3.בתשובת התובע שכנגד לבקשה הובאה, בשפה רפה ותוך הנמקה דלה, עתירה להאריך את המועד שניתן לו להגשת ראיות בתביעה; למעט עד אחד שצוין לגביו כי הוא עורך-דין השוהה בחופשה, לא ביאר התובע שכנגד מיהם העדים האחרים שיישמעו מטעמו, מה נעשה על-ידו כדי לקיים את החלטת בית-המשפט ככתבה ובמועדה ומתי נעשה. לתשובת התובע שכנגד אף לא צורף תצהיר שיבאר מה פעל הלה ומה עשה על-מנת לקיים את החלטת בית-המשפט ולהגיש ראיותיו כמתחייב ממנה. זהו חסר שנזקף לחובת התובע שכנגד.

4.במקרה דנן, ומאחר שיש לקיים בירור עובדתי בשמיעת עדים ובהגשת ראיות בתביעה העיקרית, אין מקום לסלק על הסף את התביעה הנגדית מבלי לבררה לגופה – תוך פיצול ההתדיינות שלא לצורך. יחד עם זאת, יש לקבוע כי התובע שכנגד לא הראה כי הוא פעל בשקידה ראויה לשם קיום ההחלטה שחייבה אותו להגיש את ראיותיו בתוך מועד נקוב; התובע שכנגד אף לא נעור לבקש ארכה להגשת תצהיריו אלא כשנאלץ להשיב לבקשת הצד האחר שנבעה מאי-הגשת התצהירים הללו. מדובר בהתנהלות שלא ניתן לפרשה אלא ככזו שמגלה זלזול בהחלטת בית-המשפט ובצורך לקיים את הבירור במועדים שנקבעו לכך.

5.כפועל יוצא מהתנהלות התובע שכנגד, ומאחר שתצהיריו לא הוגשו במועד, לא היה טעם בקיומו של קדם-המשפט המסכם במועד שנקבע לכך – והוא בוטל בהחלטה מיום 11.7.2016. בשים לב למועד שנקבע לדיון הוכחות, ובשל פגרת הקיץ, סיכל התובע שכנגד בהתנהגותו את קיומו של קדם-משפט מסכם בהליך דנן ופגע בסדרי בירור ההליך כפי שבית-המשפט קבעם. בשינוי מועדו של דיון ההוכחות לתאריך 9.10.2016 אין כדי לשנות מכך. לא ניתן להסכין עם התנהלות דיונית מעין זו, ומענה לה יש ליתן בפסיקת הוצאות הולמות.

6.לפנים משורת הדין, נתונה לתובע שכנגד ארכה לשם הגשת תצהיריו בתביעה שכנגד, כל זאת עד יום 1.8.2016, ומובהר בזאת שלא תינתן ארכה נוספת מכל טעם שהוא.

7.הנתבע שכנגד הקדים והגיש את תצהירו בתביעה שכנגד, זאת ביום 3.7.2016. על-מנת שלא להפוך את סדר הבאת הראיות בתביעה שכנגד, זכאי הנתבע שכנגד להשלים את ראיותיו בתביעה שכנגד לאחר שתצהירי התובע שכנגד יוגשו בה, ויש לפצות את הנתבע שכנגד בפסיקת הוצאות הולמות על הטרחה העודפת הכרוכה בכך, כמו גם על הגשת הבקשה דנן – שלאורה ובעטיה נעור התובע שכנגד לבקש ארכה להגשת ראיותיו.

8.בשים לב לאמור לעיל, ומאחר והתנהלות התובע שכנגד גרמה לביטול דיון שנקבע – תוך מניעתו של הזמן השיפוטי שהוקדש לו ממתדיינים אחרים הממתינים לתורם להישמע ותוך פגיעה בסדרי הבירור שקבע בית-המשפט בהליך דנן – יש להשית על התובע שכנגד, גם ובנוסף, הוצאות לטובת אוצר המדינה.