ת"א 27294-03-14 בארי ואח' נ' אונגר ואח'

1.עניינה של הבקשה שלפניי במחיקת חוות דעת מומחה, ד"ר אהוד רופא, אשר הוגשה מצד המשיבים (הנתבעים).

2.עיקר טענות המבקשים (התובעים) נוגע לשתיים:

ראשית, חוות הדעת גולשת לעניינים משפטיים שמסורים להכרעת בית המשפט.

שנית, מומחה המשיבים מנתח בחלק מחוות דעתו ראייה שלא גולתה על ידי הנתבעים במשפט – קוד המקור של אפליקציה בשם "סינק מי".

3.המשיבים דחו טענות אלה. להבנתם אין מדובר בחוות דעת משפטית, אלא בחוות דעת שניתנה על ידי מומחה בתחומים של מדעי המחשב והראיות הדיגיטאליות. לעניין ההתייחסות לסוגיית קוד המקור שלא גולתה, ציינו המשיבים כי הם היו נכונים להעבירה לבחינת מומחה מטעם בית המשפט או מומחה מטעם המבקשים, אך הם לא נתבקשו לעשות כן.

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני רואה לנכון לקבל את הבקשה בחלקה בלבד.

5.בחנתי את חוות דעת המשיבים. אני סבור כי אין מדובר בחוות דעת משפטית מובהקת, אלא בחוות דעת שמנתחת סוגיות הנוגעות בעיקרן לתחום המחשוב עם השקה מסוימת לעניינים משפטיים [ראו לדוגמא - פרק השאלות המקצועיות שנדרש המומחה לבחון].

אין בהשקה זו כדי להביא לפסילת חוות הדעת. כמובן שהמבקשים רשאים לחקור את מומחה המשיבים ולעשות שימוש בממצאיהם במסגרת הסיכומים. מכאן שאין הצדקה עניינית למחיקת חוות הדעת.

6.לא כך הם פני הדברים לעניין ההשוואה שערך המומחה עם אפליקציית סינק מי.

כפי שעלה מתוצאות ישיבת קדם המשפט בתאריך 31.12.14, קוד המקור של אפליקציה זו לא נמסר למבקשים דנן. הטעם לכך היה ההסברים של בעלי הדין לפניי, מהם התרשמתי כי אין תועלת של ממש במסירת קוד המקור שמהווה סוד מסחרי לנוכח העדר הרלבנטיות שהתבררה באותו מעמד.

7.כעת, בחוות דעת המשיבים דנן, עולה כי המומחה מטעמם נזקק להשוואה בין שתי האפליקציות [עמ' 15 לחוות הדעת ואילך]. אני סבור כי במקרה כזה חלה ההלכה שנפסקה ברע"א 5376/12 אפולו אדקס בע"מ נ' סיטבון, (פורסם בנבו) (2012), הקובעת את הכלל כי מומחה אינו יכול להתבסס בחוות דעתו על ראיה שלא נחשפה לצד היריב.