ת"א 27215-05-14 בירמן נ' קלדרון ואח'

לפני בקשת המבקש (להלן: "התובע") לקבוע כי תצהירו הומצא למשיבים (להלן: "הנתבעים") כדין ביום 27.5.15, וכי החל ממועד זה יש למנות את הימים עד למועד הגשת התצהיר מטעמם.

לבקשה זו מתנגדים הנתבעים, וטוענים כי יש לקבוע כי התובע אינו מורשה להגיש כראיה את תצהירו לבית המשפט מכח תקנה 168 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, וכפועל יוצא מכך כי דין התביעה להידחות.

1. המדובר בתביעה בסדר דין מקוצר ע"ס 650,000 ₪ שהגיש התובע שהיה לקוח של הנתבעים, עורכי דין במקצועם, בטענה כי נטלו לידיהם כספים השייכים לו בדרך של גזל , מירמה וגניבה.

2. ביום 2.11.14 במסגרת הדיון בבקשת הרשות להתגונן שהגישו הנתבעים, ניתן בהסכמה פסק דין חלקי, לפיו חוייבו הנתבעים להשיב לתובע סך של 265,000 ₪, ולגבי יתרת סכום התביעה, ניתנה (גם אם בדוחק), רשות להגן.

3. בדיון שהתקיים ביום 18.2.15 הוריתי על השלמת הליכים מקדמיים, והגשת תצהירי התובע בתוך 60 יום, ותצהירי הנתבעים 60 יום לאחר מכן. כמו כן נקבע מועד להוכחות ליום 11.10.15. בהמשך נעתרתי לשתי בקשות שהתובע הגיש להארכת מועד להגשת תצהירו מסיבות טכניות (נסיעה לחו"ל, עומס עבודה), בין היתר נוכח המועד שנקבע לשמיעת הראיות, כאשר המועד האחרון להגשת התצהיר נקבע ליום 8.5.15.

4. התובע לא הגיש את תצהירו במועד שנקבע, ואף לא הגיש בקשה למתן ארכה נוספת, אלא פתר את עצמו בכך שהגיש באמצעות נט המשפט את תצהירו רק ביום 27.5.15, ובערבו של יום זה ולמחרת בבוקר ניסה למסור את התצהיר לנתבע בכתובת מגוריו, אולם האחרון סירב לקבלו. ביום 2.6.15 התובע הגיש את הבקשה שבנדון על דרך של "הודעה לבית המשפט", מבלי שניתן בה כל נימוק או הסבר להגשת התצהיר באיחור.

5.כאמור, הנתבעים מתנגדים להגשת התצהיר באיחור ובתשובתו לתגובתם התובע ציין שמדובר באיחור קל בלבד, אשר איננו גורם לעיכוב בהליך. התנגדות הנתבעים נובעת מתוך ניסיון לעכב ולסרבל את ההליך השיפוטי וקבלתה תוביל לתוצאה של פגיעה מהותית בזכויותיו.

דיון

6. הלכה היא כי יש להקפיד על כללי הפרוצדורה ועל מועדים להגשת כתבי בי דין, ההכרחיים לניהולו של משפט תקין (ע"א 1782/06 משרד הבינוי נגד סולל בונה בע"מ, פורסם בנבו 6.4.08). הפרוצדורה, לרבות מסגרת המועדים המוכתבת על ידי תקנות סדרי הדין נועדה לשמירה על יעילות הליכי הדיון והן לשם הגנה על זכויות דיוניות ומהותיות של בעלי הדין (ע"א 73/88 עזבון גרינברג נגד שיכון ופיתוח, פד מו(5) 121). על המבקש להראות טעם מיוחד לאיחור והוא איננו יכול לצפות שעל סמך טענה כללית וסתומה בית המשפט יעניק לו את הארכת המועד (ה"פ 827/76 חרמון ציוד לבניין בע"מ נגד הלפרין, פ"ד לא(1) 558). מאידך, ניצב אינטרס התובע כי "שערי בית המשפט לא יינעלו בפניו ובפני קיום דיון לגופו של עניין (במיוחד כאשר העניין ראוי לידון) וחרף מחדלו של בעל דין למלא חובה שבסדר דין שהיתה מוטלת עליו (ע"א 73/88 עזבון המנוחה לוטי גרינברג-רוזן ז"ל נגד שיכון ופיתוח ישראל בע"מ, פ"ד מו(5),114, 121, רע"א 1778/07 יעל עופר נגד רבקה דיין ואח', פורסם בנבו, 27.2.07).

זאת ועוד; העיקרון המנחה כידוע הינו כי "הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה... בנסיבות המתאימות ראוי לסטות מכללי הפרוצדורה, כאשר הדבר דרוש לשם עשיית צדק ואינו פוגע בבעל הדין האחר" (ע"א 189/66 ששון נגד קדמה בע"מ, פ"ד כ(3) 477, רע"א 4038/09 ברונשטיין נגד ד"ר בלינדר ג'ורג'-מ.א.ר בע"מ פורסם בנבו 19.7.09).