ת"א 27167-11-14 ליאור יבור נ' רוני קוס ואח'

לפני בקשת הנתבעים לסלק את התביעה על הסף.

רקע

התובע והנתבעים 1 ו-2 מתגוררים באותו בית משותף. התובע שימש בזמנים הרלוונטיים לתביעה כיו"ר נציגות הבית המשותף. הצדדים מסוכסכים מזה זמן בקשר לענייני ניהול הבית המשותף כאשר, הנתבעים 1 ו-2 הגישו תביעה בפני המפקחת על המקרקעין כנגד התובע וכנגד שלושה חברי נציגות נוספים וכנגד הנציגות עצמה.

ביום 23.10.14 שלח הנתבע 3, שהנו בא כוחם של נתבעים 1 ו-2, המייצג אותם בתביעה בפני המפקחת, מכתב אל התובע. מכתב זה נפתח במילים: "בשם מרשיי, ה"ה גל ורוני קוס, הריני לפנות אליך בדברים כדלקמן:...". במסגרת המכתב, הועלו טענות אודות התנהלות לא ראויה של התובע כיו"ר הנציגות, בכך שבין היתר, הביא להתקנת מצלמות בשטחים ציבוריים שונים בבניין ולרבות במעליות וכן עשה שימוש עצמי שלא כדין כביכול במצלמות שאינן נצפות כלל על ידי השומר בבניין וזאת לפי הטענה לשם התנגחות בדיירי הבניין. התובע נדרש במכתב זה להעביר מידע ומסמכים לגבי ההחלטה להתקנת מצלמות, להעביר מידע לגבי מיקום המצלמות וכן לפצות את הנתבעים 1 ו-2 בגין פגיעה בפרטיותם בסכום של 200,000 ₪.

ביום 26.10.14 הגיב בא כוח התובע על מכתב זה, תוך כך שהוא מכחיש מכל וכל את טענות הנתבעים 1 ו-2, טוען כי המכתב מהווה משום פרסום לשון הרע כלפי התובע ודורש פרסום התנצלות ופיצוי של 120,000 ₪. במכתב התשובה של הנתבע 3 מיום 27.10.14, נדחו טענות ודרישות התובע.

ביום 13.11.14 הגיש התובע את התביעה דנא כנגד הנתבעים, בגין לשון הרע שפרסמו כנגדו במכתב ההתראה מיום 23.10.14. התובע תבע לא רק את הנתבעים 1 ו-2, אלא גם את הנתבע 3 באופן אישי, למרות ששימש ומשמש כבא כוחם של הנתבעים 1 ו-2 והוציא את מכתב ההתראה בשמם.

הנתבעים הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף. לטענתם, דין התביעה כנגד הנתבע 3 להיות מסולקת על הסף בהעדר עילה, שכן הנתבע 3 פעל כשלוח של הנתבעים 1 ו-2 וכבא כוחם. את התביעה כנגד כל הנתבעים נטען כי יש לסלק על הסף, משום שעומדת להם ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק לשון הרע, תשכ"ה 1965. לטענתם, יש לראות במכתבם דברים שנאמרו "תוך כדי דיון" כמובנם בסעיף הנ"ל, כאשר הכוונה לדיון המשפטי שמתנהל בין הצדדים בפני המפקחת על המקרקעין.

התובע מנגד טוען כי גם אם הנתבע 3 שלח את המכתב כבא כוחם של הנתבעים 1 ו-2, לא עומדת לו הגנה, אם הוא ביצע עוולה של לשון הרע כלפי התובע, כפי שאכן ביצע. עוד נטען כי מכתב ההתראה לא יכול להתפרש כחלק מהדיון בפני המפקחת, מקום שהוא לא עוסק כלל בעניינים שנדונים שם.

הנתבעים מנגד טוענים כי גם יש לראות במכתב כעניין נפרד שלא קשור לדיון בפני המפקחת, הרי שלפי ההלכה הפסוקה, גם מכתב התראה משפטי ביחס להליך שטרם הוגש, יכול להיחשב כמוגן לפי סעיף 13(5) ולרבות אם בסופו של דבר לא הוגשה כלל תביעה על פי אותו מכתב.