ת"א 26929-02-15 ארזואן ואח' ואח' נ' ימין ואח'

1.בפניי בקשה של התובעים להשיב להם את תשלומי האגרה ששולמו על ידם בסך של 109,375 ₪ (קרן), וזאת מכוח סעיף 6(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007 (להלן: "התקנות").

2.התובעים הגישו תובענה לבית המשפט על סך של 10 מיליון ₪ בקשר לנזקים שנגרמו להם עקב סירוב חלק מדיירי בניין בבית משותף לחתום על הסכם בקשר לפרויקט פינוי בינוי. בסופו של יום, לאחר הגשת התביעה, נמחקו כל הנתבעים בלי שהתקיים דיון לגופו בעניינם, בעיקר בשל העובדה כי חתמו בסופו של דבר על הסכמי פינוי בינוי, ועם חלקם הגיעו התובעים להסכמות אשר קיבלו תוקף של פסק דין.

3.הנתבע היחידי בגינו שהתעקש שלא לחתום היה הנתבע 16, שהינו המשיב 1 שגם הוא בסופו של יום חתם.

יש לציין כי התובעים בכתב תביעתם ציינו כי סכום התביעה הינו ביחס לכל נתבע בנפרד, דהיינו, כל דירה שלא הצטרפה, התביעה בגינה הייתה על 1,250,000 ₪, ובסה"כ הנתבעים סכום תביעתם היה 10 מיליון ₪.

4.התביעה הוגשה ביום 11.2.2015 כנגד 25 נתבעים, והיא משקפת 8 דירות של "סרבנים" שלא חתמו על הסכם הפינוי בינוי.

5. לטענת התובעים, לאור העובדה שרק בגין נתבע 16 נוהלו ההליכים, והלכה למעשה כל הישיבות שהתקיימו היו בגינו, ועל כן ביקשו התובעים להשיב להם בגין מחצית הראשונה של האגרה סך של 109,375 ₪, שהוא שיעור האגרה היחסי ללא התביעה בגין האגרה ששולמה ביחס לנתבע 16 (1/8 מסכום התביעה).

6.לטענת התובעים, בענייננו מתקיימים התנאים לתקנה 6(ב) לתקנות, שכן ההליך כולו הסתיים ולא ממשיך להתקיים, וכי אמנם לא תוקן כתב התביעה כפי שמתבקש בתקנה 10(ד) לתקנות, אולם בכל בקשה שהוגשה לבית המשפט ציינו התובעים כי בהמשך יתבקש בית המשפט להורות על החזר יחסי של האגרה.

לטענת התובעים, מדובר בתביעה נגד "סרבני" פינוי בינוי והיא לא תביעה רגילה, וכי סכום התביעה מוגבל כנגד כל אחד מהנתבעים, ולא חיוב של ביחד ולחוד.