ת"א 26761-05-12 ברון נ' סימון

התובע והנתבע הורשעו על פי הודאתם בעבירות לפי פקודת מס הכנסה. התובע הורשע בהיותו בעל שליטה בחברות נשוא האישומים ואילו הנתבע מכוח היותו רו"ח של חברות אלה.

כתב התביעה הוגש על ידי התובע כנגד הנתבע, בין היתר, בטענה כי הייעוץ הרשלני שניתן לו על ידי הנתבע הוא שהביא להרשעתו בדין במסגרת ההליך הפלילי ולנזקים שנגרמו בגין הרשעה זו.

בתביעתו, מבקש הוא להסתמך על הודאת הנתבע בהליך הפלילי כראיה כנגדו-

"הודאתו זו מהווה ראיה כנגדו בהתאם לסעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971". (סעיף 58 לכתב התביעה).

כעת, מבקש הנתבע כי בית המשפט יתיר לו להביא ראיות הסותרות את פסק הדין בהליך הפלילי. לעמדתו, במהלך ניהול ההליך היה סבור כי פעל כשורה ובית המשפט יביא לזיכויו, אולם לחץ שהופעל עליו מגורמים שונים הביא לכך שבסופו של יום נאות לחתום על הסדר הטיעון נשוא ההרשעה.

לדבריו, במידה ובית המשפט לא ייעתר לבקשתו- ייגרם לו עיוות דין חמור.

מנגד, טוען התובע כי דין הבקשה להידחות. לטענתו, אין ממש בשיקולים שמציין הנתבע כאותם השיקולים שהביאוהו לחתום על הסדר הטיעון ובבקשה יש, למעשה, משום נסיון לערער על פסק הדין החלוט.

עוד טוען הוא כי רק בתי המשפט נעתרים לבקשות כגון אלה במקרים קיצוניים בלבד, בהם קיימת סבירות כי אלמלא ייעתר בית המשפט לבקשה, תהא התוצאה בלתי צודקת ואין כך במקרה בו עסקינן.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

כאמור, הצדדים לתובענה הורשעו שניהם, על פי הודאתם, בהליכים לפי פקודת מס הכנסה.

התובע, הורשע בעבירה לפי סעיף 217 לפקודה הקובעת כהאי לשנא-

"217. אדם אשר ללא הצדק סביר ערך דו"ח לא נכון, מתוך שהשמיט הכנסה כלשהי שעליה הוא נדרש לפי הפקודה למסור דו"ח, או מתוך שרשם אותה בחסר, או אדם שמסר ידיעות לא נכונות בנוגע לכל עניין או דבר המשפיעים על חיובו במס או על חיובו של אדם אחר או שותפות, דינו- מאסר שנתיים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין וסכום החסר בהכנסה שנקבעה מחמת אותם דו"ח או ידיעות לא נכונים או שעלולה היתה להיקבע, אילו נתקבלו הדו"ח או הידיעות כנכונים, או שני העונשים כאחד. הטוען כי היה לו הצדק סביר- עליו הראיה."