ת"א 26756-05-14

תביעה לביטול פסק דין שהוגשה על ידי התובע, סלומון מלקו, כנגד הנתבעת, טמפו משקאות בע"מ.

בהתאם לעובדות שהוצגו בפני, הנתבעת הגישה בקשה לביצוע שטר כנגד התובע במסגרת תיק הוצאה לפועל בגין חוב ציוד וסחורה. התובע אשר היה מיוצג ע"י עו"ד הגיש התנגדותו לבקשה. בדיון שהתקיים בפני הרשם ביום 7.7.08 ללא נוכחות עו"ד מטעם התובע, הסכימו הצדדים שחוב התובע לנתבעת אשר עמד אותה עת בגובה 20,324 ₪ יסולק בתשלום סך של 10,000 ₪ וזאת בחמישה תשלומים.

בית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה זה.

לטענת התובע הבקשה לביצוע הוגשה בחוסר תום לב ותוך הטעייתו ויצירת מצג שווא.

לטענתו חתם על הסכם הפשרה בתום לב מבלי שידע על מה הוא חותם.

הנתבעת בכתב הגנתה טענה שהתובע היה מודע לחובו אליה. כן הגיע להסכם הפשרה מרצונו החופשי.

בדיון שהתקיים בפני הסכימו הצדדים לטעון טענותיהם ושבית המשפט ייתן פסק דין.

לאחר ששמעתי טענות הצדדים ובחנתי המסמכים סבורני שדין התביעה להידחות כפי שאפרט:

התובע טוען שהנתבעת רימתה אותו אולם לא הציג כל ראיה לכך. הנתבעת במסגרת ההליכים הקודמים העבירה לעורך דינו את כל המסמכים הנוגעים לחוב התובע אליה. לא ראיתי שהתובע טען כנגד מסמכים אלה המוכיחים את חובו אליה.

התובע הגיע מרצונו החופשי להסכם הפשרה עם הנתבעת לאור גובה החוב.

לא שוכנעתי כלל שהיתה הטעיה כלשהי מצד הנתבעת כלפי התובע בהסכם הפשרה.

התובע יכול היה לבקש בדיון דחיה ולהתייעץ עם עורך דינו באשר לחתימה על הסכם הפשרה אולם לא עשה כן.

כן לא פנה מיד לאחר החתימה לנתבעת וביקש לבטל ההסכם.

רק ביום 8.5.12 (כחמש שנים לאחר הסכם הפשרה) פנה התובע לראשונה ללשכת ההוצאה לפועל וביקש לבטל ההסכם ופסק הדין. אם אכן סבר שהגיע להסכם הפשרה תוך הטעיה ומרמה מדוע המתין כל השנים שעברו?

הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין ועל כן הינו חלוט. רק במקרים נדירים וכאשר ניתן להוכיח מרמה ו/או הטעיה יבטל בית המשפט פסק דין לאור עקרון סופיות הדיון.