ת"א 26559-06-16 שמרד אלקטרוניקה (1977) בע"מ נ' שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ

משלא נמצאה הדרך להסדר בין הצדדים, יש להידרש לבקשות הצדדים לגופן.

1. הנתבעת עתרה לסילוק התביעה על הסף וזאת מכוח הוראות תקנות 100-101 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), וזאת מקום בו לשיטת הנתבעת הוגשה על ידי התובעת בקשה לסעד הצהרתי, וזאת על אף כי מדובר בתביעה כספית ואך בשל הרצון להימנע מתשלום אגרה מתאימה.

מקום בו, לשיטת הנתבעת, לא מתקיימים התנאים הנקובים בהוראות הדין לצורך הגשתה של עתירה לסעד הצהרתי, ואין כל מניעה להגשתה של תביעה כספית, יש לראות בתביעה כזו אשר לא שולמה ביחס אליה אגרה מתאימה, ועל כן דינה סילוק על הסף.

2. התובעת התנגדה לבקשה, וטענה כי מדובר באכיפתה של התחייבות אשר לעת הזו לא ניתן לכמת אותה. עוד נטען כי מקום בו העתירה אינה לתשלום מלא של התמורה בגין מתן השירות לתקופה של 22 שנה אלא כי התובעת מעוניינת בהכרזה בדבר תוקפו של ההסכם – מתן השירות בגינו – וקבלת התמורה ביחס לכך, העתירה לסעד ההצהרתי הינה הדרך הנכונה.

לבסוף הוסיפה התובעת וטענה כי מדובר בתקנה המקנה לבית המשפט שיקול דעת, ובהינתן הוראות הדין והפסיקה אין מקום להורות על סילוק התביעה על הסף.

3. לאחר שנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. טעמיי להלן.

4. עניינו של ההליך הוא בעתירת התובעת כי בית המשפט יורה כי הסכם למתן שירות אשר נכרת, לשיטתה, בין הצדדים ואשר מכוחו אמורה התובעת לתת שירות ולקבל תמורה בשיעור של 1.8% מהחשבון הסופי של הפרויקט.

בין הצדדים קיימות מחלוקות לא מעטות לעניין תוקפו של ההסכם והיקפו.