א' נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

לפני תביעת התובע, תושב חוץ (קלקיליה, בשטחי הרשות הפלשתינית) בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, בתאונה שארעה ביום 1.9.13 (להלן: "התאונה"). התאונה ארעה בעת שהתובע נסע ברכב מסוג סובארו, נהוג על ידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"). אין חולק כי הנתבע נהג ברכב מבלי שהשימוש בו היה מבוטח בביטוח על פי פקודת הביטוח כלי רכב מנועי. בעקבות זאת הגיש התובע את תביעתו בין היתר, כנגד הנתבעת 2-קרנית.

הצדדים חלוקים בשאלה היכן ארעה התאונה. לטענת קרנית דין התביעה כנגדה להידחות, שכן עילת התביעה כנגדה יכולה להיות אך ורק על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). מוסיפה וטוענת קרנית כי התאונה ארעה בשטח C שאינו אתר או התיישבות ישראלית, כפי שנקבע בתעודת עובד הציבור של המנהל האזרחי איו"ש מיום 4.3.15. משכך, לטענתה, דין התביעה להידחות בהיעדר עילה.

מוסיפה וטוענת קרנית כי משעסקינן בתושב הרשות ונוכח ההוצאות שנגרמו וייגרמו לה, ומשלא ניתן לאכוף פסקי דין ברשות – יש להורות לתובע להפקיד ערובה לכיסוי הוצאותיה.

לטענת התובע, שאינה נתמכת בתצהיר, בפועל עסקינן בשטח בו נוסעים רק כלי רכב ישראלים, לרבות ניידות משטרה ישראליות בעוד אשר רכבים עם לוחיות זיהוי של הרשות הפלשתינאית אינם רשאים לנסוע במקום. מוסיף וטוען התובע, כי התאונה נחקרה על ידי משטרת ישראל וכי הוגש כתב אישום כנגד נהג רכב צד ג' שהיה מעורב בתאונה וגרם לה.

אשר לטענת הנתבע כי משעסקינן בתושב הרשות יש לחייבו בהפקדת ערובה, זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסוד וחסימת הדרך בפני תושבי הרשות לתביעת פיצוי בנזיקין עומדת בניגוד גמור לכך, ועל כן יש לדחות את הבקשה.

בתשובתה לתגובת התובע טוענת קרנית כי תעודת עובד הציבור הינה קונקלוסיבית והוצאה על ידי מי שבסמכותו לעשות כן, דהיינו המושל הצבאי שהינו המחוקק הראשי בשטחי יהודה ושומרון. טענות התובע בתגובתו אינן נתמכות בתצהיר ונסמכות על השערות בלבד ומבלי שהינו מתמודד עם התעודה.

הכרעה

נראה לפחות לכאורה כי התאונה ארעה בשטחי הרשות הפלשתינאית וככל שכך הוא הדבר לא עומדת לתובע עילת תביעה כנגד קרנית.