חנה דרעי ואירה טיטלבאום נ' שאול שגיא

התובעות הינן מתווכות במקרקעין. הנתבע היה הבעלים של בית מגורים ברח' הרב פרידמן 1 תל אביב ("הבית"), עד למכירתו ביום 1/9/21.

בקיץ 2019 נוצר קשר בין התובעת 2 ("אירה") לבין הנתבע בעניין מכירת הבית. התובעות החלו לטפל במכירתו. באותו שלב לא נחתם הסכם תיווך בכתב בין הצדדים. אירה העידה כי החל מתחילת הדרך ביקשה מהנתבע לחתום על הסכם אך הנתבע סרב: "בפגישה הראשונה שלי איתו... נתתי לו את הסכם התיווך, הוא אמר 'אני לא חותם על שום דבר רק כשיהיה לקוח' וככה זה המשיך..." (עמ' 55; שו' 6-8). הנתבע אף "הרגיע" את אירה ואמר "אני בן אדם ישר, אני בן אדם הגון" (עמ' 59; שו' 1).

לעדותה של אירה בדבר דבריו "המרגיעים" של הנתבע יש תימוכין בתמלול השיחות שבין התובעת 1 ("חנה") לנתבע. ביום 22/6/20 אמר הנתבע לחנה "אני אדם מאוד הגון וישר" (עמ' 3; שו' 4-5) ו"את יכולה להיות רגועה". ביום 8/8/21, זמן קצר לפי שנחתם הסכם המכר, חנה בקשה מהנתבע "תודיע לי כשיש יום חתימה, שנוכל לבוא". הנתבע השיב "ברור. אני הבטחתי לחתום".

הנתבע טוען כי ההסכם לא נחתם משום שהגיע להבנה עם התובעות לפיה הן תגבנה דמי תיווך מהקונים בלבד והוא לא ישלם דמי תיווך. תמליל שיחת טלפון מיום 22/6/20 מוכיח כי טענת הנתבע לא נכונה. הנתבע אמר לחנה "אם העורך דין יעשה לי עבודה בחינם ואתם תוותרו, אז אני יכול להגיע לאזור ה-16 (מיליון- א.א.)" (עמ' 1; שו' 17-18). חנה השיבה: "אני לא מאמינה שאירה תוותר..." (שם; שו' 19). עולה מכאן כי התובעות היו אמורות לקבל דמי תיווך מהנתבע. בהמשך אמר הנתבע: "אם אתם רוצים שאני ארד ל-16 תצטרכו לוותר גם כן" (עמ' 2; שו' 4-5. ההדגשות שלי-א.א.). הדיבור על הויתור של התובעות מלמד כי היה על הנתבע לשלם להן דמי תיווך וגרסתו לפיה התובעות תגבנה דמי תיווך מהקונה בלבד איננה נכונה.

מכל מקום, הנתבע הודה (עמ' 67; שו' 8) כי התחייב לשלם לתובעות דמי תיווך בסך 2% כולל מע"מ, אם יצליח לקבל מהקונה 17,000,000 ₪, מחיר שאכן הושג בפועל. ראו גם תמלול הקלטת שיחת טלפון בין הנתבע לחנה מיום 14/7/21, שם אמר הנתבע את הדברים במפורש.

גם המתווך שעבד במשרד התיווך אינטאון ופעל מטעם הקונים, מידן אהרון מנספלד ("מנספלד"), העיד (בסעיף 7 לתצהירו) כי "לאחר שהקונה הסכים לעלות ל-17% (צ"ל 17 מיליון- א.א.) הנתבע התחייב ואני שמעתי וראיתי אותו אומר זאת, כי ישלם לתובעות 2% כולל מע"מ".