ת"א 26387-02-15 נסימפור נ' מיי אשקלון ואח'

בתאריך 20.11.16 התייצב התובע לדיון שנדחה לתאריך 3.1.17 - לבקשת הנתבעים.

יצויין כי החלטת בית המשפט מיום 13.11.16 בדבר דחיית הדיון נשלחה לצדדים אולם בעוד החלטה זו נשלחה דרך נט המשפט לנתבעים ונצפתה, הרי שאישור המסירה של התובע (שההחלטה נשלחה אליו רק בתאריך 16.11.16 – 4 ימים לפני מועד הדיון הנדחה) לא נסרק עדיין. הגיוני לסבור איפוא כי התובע לא קבל את ההחלטה לפני הדיון.

התובע טוען כי על ב"כ הנתבעים היה להודיע לו על דחיית הדיון.

אני מסכימה - על הנתבעים היה להודיע לתובע על בקשתם לדחיית הדיון ואף על ההחלטה שניתנה בעקבותיה. בבקשה לדחייה עצמה ציינו כי לא בקשו את תגובתו היות ואיננו מיוצג, אף כי הנוהל המחייב בקשת הצד שכנגד אינו מוגבל רק לאדם מיוצג. למצער מוודא נוהל זה כי הצד שכנגד ידע על הבקשה שהוגשה ויעמוד על המשמר – יוודא לפני הדיון אם נדחה זה למועד אחר.

הנתבעים אמנם טענו כי שלחו לתובע את ההודעה בדואר רגיל אולם הודעתם מן הראוי שהיתה נשלחת בדואר רשום בצירוף אישור מסירה על פי תקנה 475א(א)(2) והיות ומדובר במועד תכוף, גם באמצעות הטלפון.

סעיף 475 לתקנות סדר הדין האזרחי מונה את רשימת אלה שאמורים להמציא כתבי בי-דין לצד שכנגד: בית המשפט, עורך דין או מי ששני אלה הסמיכו. הסעיף אינו מונה אדם שאינו מיוצג כמי שעליו להמציא כתבי בי דין.

על כן לא צודקים הנתבעים כשהם טוענים כי התובע עצמו לא המציא להם מסמכים שהגיש לתיק בית המשפט. במקרה ההוא על בית המשפט היה להמציא המסמכים להם ולא התובע.

אמנם בהחלטתי לדחות את הדיון לא חייבתי את הנתבעים להודיע לתובע על דחיית הדיון – למען האמת יצאתי מהנחה כי הם נוהגים בהגינות ובהתאם לתקנות ומוודאים ידיעתו.