ת"א 26174-04-16

בקשה לביטול פסה"ד שמחק מחוסר מעש התביעה כנגד הנתבע 1 (התביעה כנגד הנתבעת 2 – בעינה עומדת). לא ראיתי להידרש לעמדת הנתבעת 2, שכן מחיקה מחוסר מעש הנה יוזמת ביהמ"ש. ולגוף העניין:

1. גם בהינתן הנתונים הנטענים בבקשה ובתביעה, בהם מקום מושבו של התובע, ההמתנה למתן פסק דין פלילי מרשיע חלוט, ו"ירידת הנתבע 1 למחתרת" - איני רואה הצדקה לבטל את פסק הדין. מי שרואה להמתין כמעט עד תום תקופת ההתיישנות (תקופה לא מבוטלת בת 7 שנים חסר כמה ימים) כדי להגיש תביעתו, נוטל סיכונים מסוימים. ובוודאי שאין הוא בן חורין להרשות לעצמו להתעלם מהנחיות של ביהמ"ש, ומהתראה למחיקה מחוסר מעש. להיפך, עליו לדקדק הרבה יותר בהנחיות אלה, ולקיימן ככתבן ולשונן לבל תימחק תביעתו.

2. ההתראה על מחיקה מחוסר מעש, ניתנה לא שבוע מראש ולא 30 יום מראש (תקופה הנקובה בתק' 156 לתקנות סדר הדין האזרחי). הייתי ער לסוגיית מועד הגשת התביעה , וכאשר לא התגונן הנתבע 1, בחלוף 5 חודש ממועד הגשת התביעה, קצבתי ארכה יותר מהולמת, בת ארבעה וחצי חודשים, בטרם תמחק התביעה מחוסר מעש, אם לא תוגש עד אז בקשה למתן פסק דין נתמכת בתצהיר ואישור מסירה. אם לא הספיק הזמן שעד הגשת התביעה לאתר את הנתבע (שלפי הנטען בתביעה הורשע עוד ב 20.3.12 ומאז נעלמו עקבותיו) , היה צריך "לרכז מאמץ" באותם ארבעה וחצי חודש, להראות מה נעשה כדי לאתר הנתבע, וכל בקשה לתחליף המצאה להגיש בתוך אותם 4 חודש. ולא להגישה בגדרה של בקשה לביטול פסק דין שמחק התביעה כנגד נתבע 1, בחלוף המועד.

3. התביעה כנגד נתבע 1 נמחקה אפוא כדין, בהתאם להתראה, משלא נרפא המחדל, ולא הוצב כל טעם בעטיו לא תמחק התובענה. כאשר ניתנת ארכה הוגנת , וגם זו אינה מועילה לרפוי המחדל, ופסה"ד נמחק לאחר התראה שניתנה, הרי ביטול בדיעבד של פסה"ד משגר מסר דיוני רע, לפיו יכול כל תובע ליטול זמנו כחפצו; שהרי אם יעמוד ביהמ"ש בהחלטתו וימחק התביעה מחוסר מעש, תמיד ניתן לקבל ביטול בדיעבד, והנחיות ביהמ"ש לגבי מועדים הופכות להמלצה. לטעמי רק לעתים נדירות יש לבטל פסה"ד בנסיבות כאלה, שאחרת תרוקן מתוכן תק' 156 לתקנות סדר הדין האזרחי, ויחד עמה אחד האמצעים הבודדים לתמרץ תובעים שאינם מקדמים תביעתם שלהם. המחיר הדיוני של תשלום אגרה, והגשת התביעה מחדש – הנו מחיר קביל, המונח ממילא בתק' 156.

4. לא מצאתי שהמקרה בענייננו נכנס לאותם מצבים נדירים. עם זאת , וביחס לחשש מהתיישנות התובענה כלפי נתבע 1, לא למותר להפנות לסע' 16 של חוק ההתיישנות.

5. אני דוחה הבקשה .

ניתנה היום, ט' שבט תשע"ז, 05 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.