ת"א 26066-09-14 וולט נ' גרשונוביץ ואח'

החלטה זו עוסקת בשאלת סמכותו העניינית של בימ"ש השלום לדון בתביעה למתן סעד הצהרתי בדבר זכויות חכירה בנכס מקרקעין, שאינו רשום בלשכת רישום המקרקעין.

1. התובע הגיש תביעה, אשר במסגרתה נתבקשו כמה סעדים:

א. מתן פסק דין הצהרתי, לפיו התובע הוא הזכאי להירשם כבעליה של חנות ברחוב הגליל בכרמיאל;

ב. מתן צו אשר יורה לנתבעים הפורמאליים (נתבעים 2 ו-3) לבצע העברת זכויות בנכס משמו של הבעלים הרשום לשמו של הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע"), ואחר כך – לשמו של התובע;

ג. מתן צו המסמיך את ב"כ התובע לחתום במקום הנתבע על כל מסמך שעליו תידרש חתימה כזו לצורך ביצוע רישום הזכויות אצל הנתבעים מס' 2 ו-3.

בכתב התביעה נטען, כי התובע רכש את זכויות החכירה בנכס הנ"ל מאחד בשם נאדר, אשר בזמנו רכש את הזכויות מהנתבע. הנתבע רכש את הזכויות מאדם בשם דיין. עד היום רשומות הזכויות על שמו של דיין, על אף שלוש עסקאות מכר שנעשו מאז, וכל כך בשל חסרונה של חתימת הנתבע על מסמכי העברת הזכויות, שיאפשרו את רישום הזכויות על שם הנתבע, ובהמשך – על שם הרוכשים הבאים.

רישום הזכויות מתנהל אצל הנתבעים הפורמאליים 2 ו-3, בהעדר רישום בלשכת רישום המקרקעין.

2. התובע עתר למתן פסק דין בהעדר הגנה, לאחר שהנתבע קיבל את כתב התביעה, ולא התגונן, על אף חלוף המועד לכך.

במסגרת החלטתי מיום 31.12.14 ציינתי, כי לכאורה אין בית משפט השלום מוסמך לדון בתביעה זו, בשים לב לסעד המבוקש. בתגובתו לאמור בהחלטה חזר התובע על הנימוקים שהובאו בסעיף 16 לכתב התביעה, לפיהם הסמכות העניינית מסורה לבימ"ש השלום, מכיוון שמדובר במקרקעין שאינם רשומים. התובע סומך טיעוניו על ציטוט מתוך החלטה של כב' השופט עמית, שניתנה עוד בשבתו בבימ"ש השלום בעכו.

כפי שצוין בהחלטתי מיום 31.12.14, לא עלה בידי לאתר את ההחלטה שאליה הפנה ב"כ התובע. הציטוט החלקי מתוך אותה החלטה אינו מצביע על כך שההחלטה אכן דנה ישירות בשאלת הסמכות העניינית (להבדיל משאלות אחרות שלשמן עשוי ביהמ"ש להיזקק להבחנה בין זכויות במקרקעין רשומים לזכויות במקרקעין שאינם רשומים).

ב"כ התובע לא ראה לנכון לצרף את ההחלטה בשלמותה לתגובה שהגיש בהמשך להחלטתי.