פלוני נ' שלום ואח'

בפניי תביעה שהגיש התובע בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן- חוק הפלת"ד), בגין אירוע תאונתי מיום 16.5.14.

הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. נפתח בבירור שאלת החבות.

שאלת החבות

וכך תיאר התובע את האירוע נשוא התובענה, בתצהירו:

"התאונה אירעה בעת שניסיתי לרדת מן המשאית (גרר), אשר הייתה נהוגה בידי הנתבע 1, כאשר לפתע החלקתי והוטחתי בחוזקה ארצה וכתוצאה מכך נגרמו לי נזקי גוף קשים ביותר. התאונה התרחשה בשעות הבוקר המוקדמות או בסמוך לכך, לאחר שסיימתי להתנדב במרוץ שליחים שהתקיים באזור הצפון" (סעיפים 3-4 לתצהיר עדות ראשית של התובע).

בפניי העיד התובע כך:

"ביום 16.5. ביום שישי אני וחבריי התנדבנו במירוץ הר לעמק, בסוף המירוץ התבקשנו על ידי הנהג להעלות את הרינג'רים לרמפה, אני העלתי למיטב זכרוני אחרון, ובזמן הירידה החלקתי ונפלתי מהרמפה". לטענת התובע, הרמפה הייתה רטובה לכן הוא החליק (עמוד 6 ש' 19-23 ).

התובע נחקר בפניי ועדותו לא נסתרה. עדותו של התובע השאירה רושם מהימן, גם מצד עצמה וגם לאור העובדה שהיא נתמכה בעדותו של חברו שלמון דן (להלן- דן), שגם אותה מצאתי לקבל, כפי שאפרט להלן.

דן העיד בתצהירו, כי הוא היה אחראי צוותי הרנג'רים אשר השתתפו במרוץ השליחים מ"הר לעמק" בצפון הארץ.

דן עמד ליד משאית הגרר עליה התובע היה אמור להעמיס את הרנג'ר, ומיד אחר כך היא הייתה אמורה להמשיך בנסיעה לנקודת פריקת הרנג'רים.