SHACHIHATA נ' בסד שוקה יבוא ושיווק בע"מ ואח'

עיקרי העובדות

1. התובעת, חברה הרשומה ביפן, הינה יצרנית כלי כתיבה וציוד משרדי, אשר בבעלותה סימן מסחר רשום – Artline, שמספרו 37635, ובין מוצריה מצבעי (טושים).

    

2. נתבע 2 הוא בעליה ומנהלה של נתבעת 1, חברה פרטית המאוגדת בישראל שמייבאת מוצרי תפזורת זולים ופשוטים אשר משווקים בחנויות שבבעלותה, "שוקה בשקל", בירושלים ובבני ברק. בין מוצרי החנות נמכרים מצבעים שיובאו על ידה בשם "Soft Line", במחיר של שקל אחד ליחידה.

    

3. לטענת התובעת, הובא לידיעתה כי בחנויות הנתבעים נמכרים מצבעים אשר נחזים לכאלו המיוצרים על ידה. הנתבעת ביצעה, באמצעות חוקרת פרטית, שתי רכישות יזומות: האחת, ביום 18.02.2018 בסניף בבני ברק; השנייה, ביום 19.02.2018 בסניף בירושלים.

   לאחר ביצוע הרכישות בחנו נציגי הנתבעת את המצבעים וגילו כי הנתבעים מוכרים מצבעים הנחזים למצבעים המקוריים שמיוצרים על ידה. לטענתה, בין המוצרים קיימות נקודות דמיון רבות עד כדי דמיון מובהק, אשר באות לידי ביטוי, בין היתר, בזהות הצבעים ומיקומם; השימוש במספרים "90" ו-"70" המוטבעים על גבי המוצר ומותאמים לסוג ראש הטוש במקור; זהות הציור ראש הטוש המוקף בעיגול על גבי המוצר; הכיתוב "HIGH PERFORMANCE" והכיתוב שמתחתיו זהה בגופן ובצבע; ראש הטוש ועיצוב המכסה זהים, מה שמקשה על האפשרות לאבחן בין מוצר התובעת למוצר הנמכר בחנויות הנתבעים, ועלול להוביל לכך שלקוח סביר יחשוב כי הוא רוכש את מוצר התובעת.

    

4. ביום 21.03.2018, שלחה התובעת לנתבעים מכתב התראה ובו התבקשו האחרונים להפסיק את מכירת המוצרים ולפצות את התובעת בגין הפרת סימן המסחר שבבעלותה. לאחר קבלת המכתב הגיעו הצדדים, ככל הנראה, להסכמה שהנתבע 2 יסיר את המוצרים ממדפי חנויותיו. ברם, טוענת התובעת, גם לאחר משלוח ההתראה, ביום 26.03.2018, נשלחה נציגה מטעם התובעת בפעם השלישית, ורכשה שתי יחידות נוספות, כך שלא הוסרו המצבעים ממדפי החנויות בהתאם להסכמות הצדדים. הנתבע 2 הסביר בבית המשפט כי המכתב הגיע לידיו ביום 26.3.19, שהיה יום ראשון בשבוע, והנציגה רכשה את המצבעים בשעת בוקר מוקדמת בטרם הספיק לאסוף את כל המצבעים מהחנויות. יצוין כי התובעת לא הכחישה טענה זו (ר' עמ' 3 ש. 5-7 לפרו') ומשכך אני מקבלת את גרסת הנתבעים לעניין זה.

    

   טענות הצדדים

5. התובעת טוענת לעוולות שונות וביניהן:

   1. גניבת עין לפי סעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות") בטענה שהנתבעים עושים שימוש בזכויות הקניין הרוחני של התובעת ומפיקים מכך רווחים על חשבון מוניטין התובעת, דבר המקים חשש ממשי להטעיית הצרכן בשל הדמיון בין שני המוצרים;