ת"א 25836-11-13 זבידאת נ' שקור(המנוח) ואח'

1.החלטה זו ניתנת בעקבות דיון מהיום, בבקשה "להורות על צו מניעה זמני במקרקעין נשוא התביעה" (כלשון הבקשה).

הבקשה הוגשה ביום 24.7.14 והתצהיר התומך בה נערך ביום 4.11.13.

בתצהיר הנלווה מבקש המבקש צו עיקול על נכס המקרקעין "וזאת לשם הבטחת ביצועו של הסכם הלוואה".

אין בתצהיר פירוט כלשהו ו/או ביסוס לעילת התביעה. די בכך כדי לדחות את הבקשה. גם אם המבקש אסיר, עדיין ניתן היה לדאוג לתצהיר מאז ועד היום, דבר שלא נעשה.

2.למעלה מן הצורך, עיון בכתב התביעה ובתגובת המשיב, מצדיק דחיית הבקשה גם לגופה.

3.בכתב התביעה, בו נדרש "פסק דין הצהרתי בעניין מקרקעין", נטען כי התובע הלווה למנוח פואד תאופיק שקור (אביו של משיב 1, להלן: המנוח) סכומי כסף וכי על מנת להבטיח את השבת ההלוואה נערך הסכם מכר, לפיו מכר לו המנוח את זכויותיו בחלקה 33 גוש 19316 (הסכם המכר והמקרקעין, בהתאמה). הבקשה נועדה לכאורה על מנת להבטיח את זכויותיו של המבקש במקרקעין, עפ"י הסכם מכר זה.

4.לבקשה ולכתב התביעה לא צורפו כל היורשים עפ"י דין של המנוח. צורף משיב 2, שאיננו צד רלבנטי, באשר ביהמ"ש כבר הורה על מחיקת הערת האזהרה שהייתה רשומה לזכותו על המקרקעין ולכן איננו צד לעניין.

משיב 1 (להלן: המשיב) טען בתגובתו שהמבקש לא הראה עילת תביעה מבוססת ולכן דין בקשתו להידחות וכי הבקשה הוגשה בשיהוי ובחוסר תום לב.

לתגובת המשיב צורף תצהירו וזה לא נחקר ולא נסתר בשלב זה.

5.המשיב טען שהמנוח היה במשך שנים מכור לאכוהול ונתון לניצול בהיותו פסול דין או אדם מוחלש. הוא צירף את החלטת בית הדין הדתי של העדה היוונית קתולית מיום 28.4.98, לפיה מונו למנוח אפוטרופסים וכן את החלטת בית הדין הדתי מאפריל 2011, שחידשה את האפוטרופסות, בעקבות בקשה להאריך את תוקף האפוטרופסות. המנוח נפטר עקב מחלה סופנית שפקדה אותו מספר שנים לפני מותו. המחלה התפשטה בגופו באופן הדרגתי והיותו חולה סופני במשך מספר שנים, הייתה ידועה לכל. עוד טען שהמבקש מרצה עונש מאסר ממושך לאחר שהורשע בין היתר, בעבירה של סחיטה באיומים וכן הפנה לכך שגם אליבא דהמבקש הוא טען שהוא מכיר את המנוח תקופה ארוכה ויש להניח שביקש לנצל את מצבו, חסוי ומוחלש, לאורך תקופה ממושכת של כ- 10 שנים.

עוד הפנה לכך שהסכם ההלוואה איננו נושא תאריך וכי בהסכם עצמו סתירות פנימיות ופרכות. המשיב כופר בכך ששולם תשלום כלשהו למנוח. לטענתו המבקש איננו בעל אמצעים ולא היה ביכולתו להלוות סכומים כלשהם למנוח. עוד נטען שהמבקש נהג באלימות כלפי המנוח וכי המנוח הגיש נגדו תלונות במשטרה, גם על אלימות פיזית.

כמו כן, הגיש המשיב חוות דעת שמאית לפיה אומדן שווי המקרקעין נשוא הבקשה מגיע לסך העולה על 7 מיליון ₪.